יורשי קרקע בת"א יקבלו פיצוי של יותר מ-5 מיליון שקל מהמדינה

קיבלתם קרקע בירושה? כדאי מאוד שתסדירו את הרישום שלה בהקדם. למה? הסיפור הבא ימחיש בצורה הטובה ביותר את הסיבה לכך. בפסק דין שניתן על ידי השופט נפתלי שילה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, נדונה פרשת העברת זכויות במקרקעין בתל אביב שנעשו על סמך מסמכים מזויפים - דבר שהוביל לנזקים משמעותיים ליורשי הבעלים המקוריים של הקרקע. התובעים, בני משפחה, טענו כי הקרקע שהיתה בבעלות אביהם המנוח הועברה במרמה על ידי נוכל, שנעזר בצו קיום צוואה מזויף, ושגרם לרישום הקרקע על שמו ולאחר מכן מכירתה לאנשים אחרים.

הקרקע, שהיתה בבעלות אדם מאז שנות ה-60, עברה לאחר מותו לידי יורשיו - בהתאם לצוואתו. ואולם יורשיו לא מיהרו להעביר את הבעלות על שמם, והקרקע נותרה רשומה על שם המנוח. ב-2017, כשביקשו היורשים להסדיר את רישום הקרקע על שמם, הם גילו כי הקרקע כבר הועברה לאדם אחר, שהצליח לבצע את ההעברה באמצעות צו קיום צוואה מזויף, תוך זיהוי המנוח באמצעות דרכון איראני – פרט מעורר חשד, כפי שציין השופט שילה, "שהמנוח, תושב ישראל, הזדהה בצוואתו באמצעות דרכון של מדינת אויב".

היורשים לא דואגו לרישום הקרקע במשך 18 שנה צילום: תמר מצפי

השופט דחה את טענות המדינה

התובעים טענו כי רשם המקרקעין התרשל בכך שלא זיהה את הצו המזויף למרות שורת פרטים לא עקביים בו, כולל מספר דרכון ישן ופרטים שאינם מתאימים. השופט התייחס לכך בהרחבה, וציין כי "רשם המקרקעין היה יכול לגלות את הזיוף באמצעות בדיקה פשוטה באתר הרשם לענייני ירושה" - בדיקה שהיתה עשויה למנוע את הנזק שנגרם למשפחה. בנוסף, צו קיום הצוואה שהוגש לרישום לא כלל עותק מקורי או מאושר בידי נוטריון, כפי שנדרש לפי הנהלים.

המדינה טענה להגנתה כי רשם המקרקעין ביצע את כל הבדיקות הנדרשות על פי הנהלים, וכי לא ניתן לצפות ממנו לבצע בדיקות מקיפות עבור כל צו שמתקבל. עם זאת, השופט שילה דחה טענה זו, וקבע כי כשקיים חשד ממשי לזיוף, על רשם המקרקעין לפעול במשנה זהירות. הוא ציין כי, "הנורה הראשונה היתה צריכה להידלק כשנראה כי המנוח מזוהה בדרכון איראני. אי ביצוע בדיקה במקרים אלו משמעה התרשלות חמורה".

היורשים יישאו גם כן בחלק מהאשמה

השופט שילה הכיר בכך שהיורשים עצמם נושאים באחריות מסוימת, מכיוון שלא דאגו להסדיר את רישום הקרקע על שמם במשך 18 שנה. "הרישום הארוך על שם המנוח ללא פעולה מצד יורשיו יצר פרצה קוראת לגנב", כתב השופט בפסק הדין שפרסם, והוסיף כי בקרקע ריקה שאינה בשימוש יש סיכון גבוה יותר להונאות. לפיכך, פסק השופט כי על היורשים לשאת באשם תורם של 40% מהנזק שנגרם.

פסק הדין קובע כי על המדינה לשלם ליורשים פיצויים בהתאם לשווי הקרקע בזמן מתן פסק הדין, שמגיע לכ-8.85 מיליון שקל, בניכוי האשם התורם שנקבע לתובעים - מה שמותיר פיצוי של כ-5.31 מיליון שקל שתשלם המדינה. השופט שילה גם חייב את המדינה בהוצאות משפט, כולל שכר טרחת עורך דין, בסכום כולל של 150 אלף שקל. פסק הדין מהווה מסר ברור לכל הנוגעים בתהליך רישום המקרקעין, ומציב את האחריות לא רק על רישום טכני, אלא על חובת בדיקה מעמיקה במקרים מעוררי חשד.

במקרה אחר, בית המשפט העליון הכריע בחודש שעבר בתביעה שהוגשה נגד עיריית פתח תקווה, בדרישה שזו תישא בתשלום עבור רכישת זכויות קרקע שבבעלות בעלי נכסים בעיר. פסק הדין ניתן בעקבות ערעורם של כמה בעלי נכסים, שנאבקו מול העירייה על זכויותיהם בקרקע בפתח תקווה במשך שנים רבות. ההחלטה הסופית, שניתנה על ידי הרכב השופטים יצחק עמית, נעם סולברג וגילה כנפי-שטייניץ, מסיימת מאבק משפטי ממושך, ומשליכה על אופן הטיפול בזכויות בקרקעות שעדיין לא נרשמו על שם בעליהם. המקרה החל בשנות ה-70 של המאה שעברה, כשבעלי הנכסים קיבלו שטחים במרכז פתח תקווה. הקרקעות לא נרשמו רשמית על שמם בשל חילופי הסכמים בין עיריית פתח תקווה למינהל מקרקעי ישראל (ממ"י) - כיום רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) - והקרן הקיימת לישראל (קק"ל). לאורך השנים, העירייה לא פעלה להסדרת הרישום, והבעלים נותרו עם זכויות לא מוסדרות. לאחר עשרות שנים של שימוש בקרקעות, בעלי הנכסים פנו לעירייה בבקשה להסדיר את הרישום, אך נתקלו בסירוב.