הלווה 1.5 מיליון שקל עם בטוחות ומנגנון מסודר - ואז גילה שרימו אותו

בפסק דין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בראשון לציון, נחשפה פרשה חמורה של תרמית שבה נפל קורבן איש עסקים, שמשמש גם רב של מועצה אזורית. הסיפור, שראשיתו בעסקת הלוואה לכאורה, התגלה כשפרשיית מרמה מתוחכמת שכללה זיופים, הונאות וניצול לרעה של אמון. השופט הדגיש את אחריותם של המעורבים המרכזיים בפרשה, שחלקם בחרו לא לשתף פעולה עם בית המשפט.

המקרה החל ב-2018, כשהרב פנה להעניק הלוואה בסכום כולל של 1.2 מיליון שקל. ההלוואה, כך נטען בפניו, נועדה לסייע לקרוב משפחה של הנתבעת שנקלע לחובות כבדים בשוק האפור. לפי הפרטים שהוצגו בפניו אז, ההלוואה תובטח באמצעות רישום משכנתה על מקרקעין בבעלות הלווה, והמנגנון של ההלוואה נראה, לפחות על פניו, אמין.

המסמכים שהוצגו לתובע היו מזויפים צילום: Pixabay

על פי המסמכים שהוצגו לתובע, הוסדרו התנאים המשפטיים להלוואה, כולל ייפוי כוח נוטריוני שהוסמך לכאורה לפעול בשם הבעלים של המקרקעין. ההסכם נחתם בפגישה מתוכננת בביתו של אחד המעורבים המרכזיים בפרשה. שם, לכאורה, אושרו כל פרטי העסקה.

ייפוי הכוח שעליו התבסס ההסכם התגלה כזיוף מתוחכם

במהלך התביעה התברר שהמסמכים שהוצגו לתובע אז היו מזויפים לחלוטין. ייפוי הכוח, שעליו התבסס כל ההסכם, התגלה כזיוף מתוחכם. גם רישום המשכנתה בלשכת רשם המקרקעין, שהיה הבטוחה להלוואה, נעשה בהתבסס על מסמכים מזויפים.

השופט מוטי פירר כתב בפסק הדין שפרסם כי, "ייפוי הכוח אשר שימש לביצוע העסקה כולו היה זיוף, תוך שימוש בפרטים כוזבים. המסמכים שהוצגו כבטוחות לא שיקפו את המציאות המשפטית או העובדתית".

כתוצאה מכך, כספי ההלוואה הועברו לגורמים עלומים מבלי שהיתה לתובע בטוחה ממשית כלשהי להשבתם. הכספים, שחלקם נמשכו בצ'קים פתוחים, הועברו לידיים שונות - בעיקר לגורמים בשוק האפור - ונעלמו מבלי להשאיר עקבות.

במרכז הפרשה עמד מתווך עסקים שהציג את עצמו כאיש קשר אמין בין התובע לבין המעורבים האחרים. המתווך הזה יצר את החיבור בין התובע לבין גורמים אחרים, ביניהם עורך דין שהציג את עצמו כמורשה לפעול בשם הלווה. המתווך אף הוביל את התובע להאמין שהמקרקעין הועמדו כבטוחה, תוך הצגת אישורים כוזבים.

השופט פירר ציין את תפקידו המרכזי של המתווך, וכתב כי, "אין ספק כי דמות המפתח בפרשה זו הייתה המתווך, אשר יצר את כל הקשרים בין הצדדים וניהל את המהלך כולו, תוך הסתרת המידע האמיתי מהתובע".

לאחר שנרשמה המשכנתה לכאורה, החל התובע להעביר את כספי ההלוואה בשלבים, בהתאם להסכם. חלק מהכספים הועברו לחשבונות של גורמים שונים, וחלקם נמסרו בצ'קים פתוחים שהגיעו לידיים לא ידועות. במקביל, נמסרו לתובע אישורים חתומים לכאורה על ידי עורכי הדין המעורבים, המאשרים את קבלת הכספים.

בהמשך, כשהחל לחשוד, גילה התובע שהמסמכים שעמדו בבסיס העסקה היו מזויפים לחלוטין. הוא פנה לערכאות משפטיות במטרה להשיב את כספו, אך התברר שהכספים כבר גולגלו הלאה, ובמקרים מסוימים לא היה ניתן לאתר את מקבלי התשלום.

בית המשפט קבע כי יש להטיל אחריות על המעורבים המרכזיים בפרשה, בהם עורכי דין שחתימותיהם זויפו או פעלו ברשלנות. על פי פסק הדין: "רשלנותם של חלק מהמעורבים, לצד פעולות זדון מכוונות מצד אחרים, הובילה להפסד כספי כבד לתובע".

חלק מהנתבעים נעלמו במהלך הדיונים

לאורך הדיונים בבית המשפט הוצגו ראיות חדשות, כולל חוות דעת מומחה להשוואת כתבי יד, שקבע כי חלק מהחתימות על המסמכים היו מזויפות, בעוד שאחרות בוצעו על ידי גורמים שהתחזו למורשים. כמו כן, קבע בית המשפט כי היו נתבעים שבחרו שלא לשתף פעולה או נעלמו במהלך הדיונים - דבר שחיזק את הטענות נגדם.

בסופו של דבר, פסק בית המשפט כי על המעורבים להשיב לתובע חלק מהכספים שהפסיד, בסכום של 90 אלף שקל. עם זאת, הובהר כי חלק ניכר מהסכום, שהתגלגל לעסקות בשוק האפור, אבוד כנראה. התובע זכה בפיצוי על הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לו, כולל הוצאות משפט בסכום של 40 אלף שקל ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 70 אלף שקל.

פסק הדין מדגיש את הצורך בזהירות יתרה בכל עסקה פיננסית, בייחוד כשמדובר בסכומים גבוהים ומעורבים בה גורמים מרובים. השופט כתב כי, "על אף האמון שהוענק על ידי התובע, לא ניתן להתעלם מהצורך בבדיקות מקיפות ושימוש באפיקים משפטיים ברורים על מנת למנוע תרגילי עוקץ שכאלו בעתיד".

במקרה אחר, הכריע בית משפט השלום בתל אביב ביוני האחרון במקרה שבו אדם נפל קורבן לעוקץ נדל"ן, שבמסגרתו נמכרה לו קרקע שלא באמצעות בעליה. המוכרת ניסתה לחמוק מהשבת המקדמה כשטענה כי התובע העמיד אותה לרשותה כהלוואה. תחילת הפרשה ביוני 2018, אז חתם התובע על הסכם מול א.י.כ. מצליח יזמות לרכישת שתי חלקות קרקע ברחוב חיים הרצוג שבקריית אונו תמורת 4.5 מיליון שקל. בהסכם צוין כי החברה רכשה את הקרקע מאשה תורכייה תמורת 4 מיליון שקל. בתוך כך, הוסכם גם כי התובע ישלם מקדמה בסכום של 400 אלף שקל, וכי הסכום הזה יוחזק בנאמנות על ידי עורך דין מטעם החברה עד שתירשם הערת אזהרה על שמו. אלא שכעבור חמישה ימים בלבד הגישה האזרחית התורכייה תביעה לבית המשפט, שבה טענה כי מעולם לא מכרה את הקרקע לחברה. התובע, שהיה המום מהעוקץ שאליו נפל קורבן, ביקש מיד לבטל את העסקה והצדדים חתמו על הסכם לביטול והשבת המקדמה. החברה לא מילאה אחר חלקה בהסכם - והרוכש תבע אותה ואת הנאמן. אלא שאז הציגה החברה הסכם מאוחר שעליו חתם כביכול התובע, שלפיו המקדמה שהוא שילם תועמד לטובתה בתור הלוואה.