הילדים נגד הנכדים, ארבע צוואות: מי קיבל את העיזבון של סבא וסבתא?

במרכז ענייני הירושה של בית המשפט לענייני משפחה בקריות, עמדה תביעה סבוכה סביב עיזבונות בני זוג קשישים, שחשפה מאבק משפחתי רווי מתחים וחשדות הדדיים בין ילדים ונכדים. פסק הדין שהוכרז בסוף אוקטובר 2024 על ידי השופטת שירי היימן מספק הצצה לתוך מערכת יחסים מורכבת, מלאה בסכסוכים משפחתיים, השפעות הדדיות וטענות להשפעה בלתי הוגנת.

הפרשה עוסקת בירושותיהם של בני זוג קשישים שנפטרו בגיל 91 ו-90, והותירו אחריהם צוואות סותרות ושאלות כבדות משקל על כשרותן. לזוג היו שלושה ילדים, כולל בן שנפטר, ושלושה נכדים. בעוד שהנכדים ביקשו לממש צוואה מ-2020 לטובתם, הילדים טענו כי צוואה מאוחרת יותר, שחוברה ב-2021, מבטלת כל צוואה קודמת ומעבירה את כל העיזבון לילדים.

של אחד מבני הזוג הותיר שתי צוואות צילום: Istock

המאבק המשפטי כלל שתי צוואות עיקריות מצד הבעל ושתי צוואות עיקריות מצד האשה. בנוסף, כל צוואה עוררה שאלות בנוגע לכשרות המצווה, השפעה בלתי הוגנת של בני משפחה ומעורבותם בעריכת הצוואות.

הקשר בין הילדים לנכדים נעשה רעוע

בני הזוג חיו תחת מתח מתמיד בין בני המשפחה, שהתגבר והתחדד עוד יותר לאחר פטירת הבן, שהיה אביהם של שלושת הנכדים. הקשר בין הילדים שנותרו לבין הנכדים נעשה רעוע, וכל צד האשים את השני במעורבות למטרות נישול.

• השופטת: "כשהיה מדובר באינטרס כלכלי, הצלחת להגיע לדיונים"
• העברת נכס לילדים – למה כדאי לבחור בירושה ולא במתנה?

לטענת הנכדים, ההחלטות האחרונות של הסבא והסבתא התקבלו תחת השפעת הילדים, שמנעו מהקשישים קשרים עם קרובים נוספים. הנכדים אף הציגו הקלטות שבהן נשמעו שיחות המעידות, לטענתם, על התלות של בני הזוג הקשישים בילדיהם ועל השפעה ישירה שלהם על ההחלטות הקשורות לצוואות.

מנגד, הילדים דחו בתוקף את הטענות, וטענו כי הנכדים עצמם ניצלו את מצוקות הקשישים כדי לגרום להם לשנות את צוואותיהם. הילדים טענו כי מערכת היחסים בתוך המשפחה היתה מורכבת, אך הם היו אלה שתמכו באופן שוטף בקשישים, בעוד שהנכדים פעלו ממניעים כלכליים.

השופטת היימן הכריעה כי הצוואות שנחתמו בידי בני הזוג בתקופות שונות משקפות את רצונם האמיתי. היא דחתה את הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת או לחץ שפגעו בהחלטותיהם.

• האם הסכם ממון של ידועים בציבור תקף אחרי שנישאו והתגרשו?
• שיפוצניק נפצע בעבודה, תבע - ויקבל סכום עצום
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

הצוואה הראשונה, של הסב, מ-2020, העניקה את עיקר הרכוש לנכדה ה' ולבעלה. השופטת פסקה כי בעת חתימתה, האיש היה עצמאי במידה מספקת, וכשירותו לערוך צוואה לא הוטלה בספק. עם זאת, צוואה מאוחרת יותר מ-2021, שהותירה את הרכוש לסבתא, קיבלה תוקף סופי.

הסבתא מצדה, הותירה את עיזבונה לילדיה, תוך נישול הנכדים כמעט לחלוטין. השופטת ציינה כי אף שהמנוחה היתה במצב בריאותי ירוד, היא לא פעלה תחת השפעה בלתי הוגנת, והחלטתה לשנות את הירושה שיקפה את רצונה להתמודד עם המתחים במשפחה ולספק יציבות.

השופטת הבהירה שלא תתערב בסכסוך המשפחתי עצמו

פסק הדין חשף את האתגרים העומדים בפני מערכת המשפט במקרים של סכסוכי ירושה משפחתיים:

חובת ההוכחה: הנטל להוכיח השפעה בלתי הוגנת מוטל על הצד המעלה את הטענה. במקרה זה, אף צד לא הצליח להוכיח פגיעה בכשירות של המצווים. קונפליקטים משפחתיים: שיקולי הצדק והאיזון בין כבוד המת לבין זכויות היורשים היו האתגר המרכזי. השופטת הבהירה כי תפקידה הוא למלא את רצון המצווים ולא להכריע במאבקים בין מי שעדיין חיים. השפעת סכסוכים מתמשכים: תהליכים אלה מדגישים את הצורך בליווי משפטי מוקדם ובניהול מדיניות ברורה בנוגע לצוואות במקרים משפחתיים מורכבים.

פסק הדין סיכם את המחלוקת בכך שהעניק תוקף לצוואה המאוחרת של כל אחד מבני הזוג, והורה על חלוקת הרכוש בהתאם לצוואות האחרונות. הנכדים קיבלו חלק קטן בלבד מעיזבון הסבתא, ואילו הילדים זכו ברוב הרכוש של ההורים. מכיוון שהשופטת בחרה לקבל חלק מהטענות של שני הצדדים, היא לא הטילה הוצאות משפט על אף אחד מהם.

המקרה הזה מדגים איך סכסוכים משפחתיים עמוקים יכולים להשפיע על תהליכי ירושה, אבל גם איך מערכת המשפט מצליחה לנווט בין המורכבויות ולהכריע על פי עקרונות החוק והראיות.

במקרה אחר, הכריע בית המשפט העליון באחרונה בסוגיה מורכבת הנוגעת להוראות צוואות הדדיות ולאפשרות של מותו של יורש משותף. פסק הדין, שהגיע לאחר דיון מעמיק, עשוי לשנות את דרך ההתנהלות לגבי צוואות הדדיות בישראל ולהוות תקדים חשוב בנושא. מדובר במקרה שבו בני זוג ערכו צוואות הדדיות, ומאז התעוררה מחלוקת משפחתית קשה לגבי הירושה, בעיקר עקב שינויים שחלו לאחר פטירתו של אחד מבני הזוג. הסיפור החל כשבני זוג, שנפטרו אחד אחרי השני, הותירו צוואות הדדיות שבמסגרתן כל אחד מהם הוריש את כל רכושו לשני, ובמקרה ששני בני הזוג ימותו - רכושם יתחלק בין ילדיהם. חלוקת הרכוש נקבעה באופן לא שוויוני: 80% מהרכוש הוקצה לבנם של בני הזוג, בעוד ש-20% בלבד הוקצו לשתי הבנות (10% לכל אחת). לאחר מות הבעל, האשה בחרה לוותר על חלקה בירושת הבעל. בהמשך, היא ערכה צוואה חדשה, שבה שינתה את אופן חלוקת הרכוש, והפעם חילקה אותו באופן שווה בין שלושת ילדיה - הבן ושתי הבנות. המהלך הזה הביא לסכסוך משפחתי שהוביל להגשת תביעה על ידי הבן, שביקש מבית המשפט להכיר בצוואות ההדדיות המקוריות ולהחזיר את חלוקת הרכוש כפי שנקבעה בהן בהתחלה.