השאלה החדשה שאתם צריכים לשאול: "האם אתה על הסיפון?"

באיזו מידה חברת אפל (סימול: AAPL) שולטת בשוק המניות? לאורך העשור האחרון, מניית החברה עלתה כמעט 4,000%, או 45% בקירוב על בסיס שנתי. ב-2011 היא הייתה התורמת היחידה הגדולה ביותר למדד ה-S&P500 ולמדד המרכיב את הנאסד"ק.

בשבועות האחרונים, למעשה, עליית המניה נעשתה בצורה כמעט פרבולית. משקיעים ושחקנים החלו להתייחס לוול סטריט כשוק – "שום דבר מלבד אפל", ובניסוח מקורי יותר-שוק ה-NBA: (Nothing But Apple) ולא, לא נדבר בכתבה זו על ג'רמי לין, לצערנו.

בגלל שמשקלה של אפל בחלק מהמדדים הבכירים הוא כל כך גדול (15% מהנאסדק, לפי מחקר של נד דיוויס), משקיע שפספס את העלייה ל'ספינת התענוגות' של אפל, יצטרך להצטיין בבחירת המניות שלו אם הוא רוצה להתקרב ואף לנצח את ציוני הדרך והתשואות של המדדים הללו. על אותו משקל, משקיע שלא הצטיין בבחירת מניות מגוונות אך ידע לעלות על הספינה של אפל, יכל בצורה 'קלה' להשיג תשואה וציוני דרך גבוהים רק על ידי השקעה באפל, כאשר ישיג ציוני דרך ותשואות דומות למשקיעים שמצטיינים גם בבחירת מניות.

אמנם השפעתה הענקית של אפל על השוק היא דרמטית, אך היא לא מיוחדת. עקב העובדה שמרבית מדדי השוק בעולם מחושבים לפי שווי משוקלל, למניות עם השווי הגדול יש השפעה גדולה יותר על התנהגות המדד מאשר לחברות עם שווי קטן, כמובן. בגלל סיבה זו, משקיע שביצע פעולה אחת נכונה, ואת יתר הפעולות ביצע בצורה גרועה, יכול לעקוף בביצועים שלו את חברו המשקיע שביצע את כל פעולותיו בצורה טובה, אך בפעולה אחת היה גרוע.

בוא נקח לדוגמא את מנית אפל ומנית טיטניום מתכות (סימול: TIE) אשר לה שווי שוק של בערך 1.2 מיליארד דולר, השווי הקטן ביותר במדד ה-S&P500. דיימנו לכם יום מסחר בו מחיר מניית טיטניום הוכפל, אך מניית אפל ירדה ב-1.5 דולר למניה (0.3% בערך), ויתר 498 המניות במדד נסחרו ללא שינוי.

כמו שבטח הצלחתם להבין, החדשות שיפורסמו באותו יום יהיו על ירידת מדד ה-S&P500, בגלל שהפסדה המזערי של אפל בצורת 0.3% היה מוביל בחישוב המשוקלל את השוק לירידה גדולה יותר מאשר הנסיקה המטאורית (200%) של טיטניום באותו יום.

דוגמא נוספת לאנומליה של צורת החישוב של השווי המשוקלל הולכת רחוק עד שנות ה-90 בשוק המניות הבינלאומי של אז. בתחילת העשור ההוא, מניות יפניות היו הקטליזטור של מה שעתיד להיקרא "הבועה היפנית", משקל המניות בשוק הבינלאומי (מחוץ לארצות הברית) הגיע ל-40%. רוב מנהלי התיקים והמשקיעים לא ידעו להפנים את השיעור הגבוה בו הם חשופים למניות היפניות, והראו תשואות שהביסו את המדדים האחרים (האירופים, האוסטרלים והאסייתים באותה תקופה).

מבלי להיכנס עכשיו לשיקולים תיאורטיים-אקדמיים של 'בעד ונגד' מדדים משוקללי שווי, הדומיננטיות של אפל בשוק טומנת בחובה אתגרים. עלינו לדעת, להפנים ולנטרל (כשצריך) את תשואותיהם של משקיעים או יועצים שהיו ברי-מזל מספיק לעלות על ספינת התענוגות של אפל. רבות נכתב ויכתב על הפוטנציאל של אפל, על התנהלותה העסקית או אפשרויות הצמיחה ושולי הרווח הגבוהים שלה. אך כמה נוכל לסמוך על מנהל שעיקר תשואתו בשנים האחרונות הייתה מבחירה אחת להשקיע במניה אחת?

שאלה דומה אפשר היום להפנות, כאלופי העולם בדיעבד, למנהלים שלא ידעו להפנים את השיעור הגבוה של חשיפתם למניות היפניות, ואשר השקיעו בתחילת העשור הקודם כמעט מחצית מתיקם (מחוץ לארצות הברית) - ביפן בלבד. פון ביסמארק אמר פעם שאם אתה אוהב נקניקיות וחקיקה, אסור לך להביט מקרוב מדי על איך הם נעשים. הדיון לעיל נועד להכניס את המדדים משוקללי השווי לרשימה הזו גם.