הדרך של מיט רומני לעושר המופלג: לפי ה'ביזנס אינסיידר' - שיטת חלוקת מניות

כאשר הציבור בעולם, ובמיוחד האזרחים בארה"ב, מחכים שמיט רומני, המועמד לנשיאות ארצות הברית, יפסיק להיות המועמד הנשיאותי היחיד בעשורים האחרונים ששומר את פירוט תשלומי המס שלו בסוד - בביזנס אינסיידר מנסים לפצח את המסתורין הסובב את תשלומי המס של מיט רומני, שחלק מהם מנסה להתחקות אחר השאלה כיצד צבר המתמודד בין 21 מיליון ל-102 מיליון דולרים בחשבון כספי פנסיה לעת פרישתו.

יש לומר, באופן גלוי ומעורר ההערצה, כי מיט רומני בסופו של יום הרוויח מיליונים בשיטה שהמון אנשים יתחברו אליה באופן מיידי ויכבדו אותה; הוא הקים ובנה חברה מאפס שבסופו של דבר הייתה שווה המון. זה החלום האמריקני, וצריך להיות קנאי או פשוט 'מריר' על מנת לפתח סלידה מכך.

אבל ישנו כלי נוסף, פיננסי-הנדסי בעקרונו, שנראה כאילו הוא תוכנן ועוצב על מנת שמיט רומני יוכל להתחמק מתשלום מס מוגדל. להלן יובא פירוט ה'תרגיל' המיסויי אותו ביצע רומני, כפי שהוסבר בצורה יפה בכתבתו של מארק מארמונט מהוול סטריט ג'ורנל:

כאשר חברת ביין (Bain), אותה הקים וניהל מיט רומני, קנתה חברות; היא שינתה את מבנה ההון שלהן ל-2 סוגים של מניות.

הסוג הראשון, מניות 'מועדפות' מסוג L (שם הסדרה הוא לצורך הדוגמה) - אלו מניות שתנאיהן מביאות אותן להרבה פחות אפסייד ממניות רגילות, אך הן גם הרבה יותר בטוחות. מניות אלו מרוויחות ריבית, והן מציעות הגנה הונית מפני כשלון אפשרי של ההשקעה.

הסוג השני, מניות 'רגילות' מסוג A (שם הסדרה הוא לצורך הדוגמה) - אלו מניות שתנאיהן מביאות אותן ליחס תשואה/סיכון הרבה יותר גבוה, ולאפסייד פוטנציאלי גבוה בהרבה מהמניות מהסוג הראשון. אם ההשקעה בחברה עובדת, הם מחזירות תשואה גבוה הרבה יותר מאשר מניות מסוג L.

אז איך עבד התרגיל המיסויי?

רומני ועובדים נוספים בחברת ביין שמו את המניות הבטוחות יותר מסוג L בחשבונות ההשקעה הרגילים שלהם, חשבונות השקעה הממוסים על הרשויות. והם שמו את המניות המסוכנות יותר מסוג A בחשבונות 'לעת הפרישה' שלהם, עליהם הם לא ממומסים בשיעור רגיל.

בגלל האופן בו המניות מסוג A עבדו, כמעין אופציות על ההשקעה, זה כמו לשים אופציות ממונפות בחשבון השקעה עם 'מקלט מס'. אם ההשקעות לא צלחו - אז המניות המסוכנות אבדו. אך במקרה המעניין בו ההשקעה בחברה צלחה - בינגו - רומני והשותפים שלו היו עושים קופות ענק, נקיות ממס.

בעסקה אחת אותה מארק מארמונט ציין, מניות מסוג A של ביין עשו 'קופה', החברה הצליחה להכפיל את שווי ההון של החברה שרכשה פי 36 תוך 20 חודשים. אך ערך המניות מסוג A באותו פרק זמן זינקו פי 583.

לסיכום, החלק הראשון של התרגיל היה לפצל את ההון של החברה הנרכשת ל-2 סוגי מניות, כאשר המטרה היא לשייך את המניות עם התשואה המועטה, הבטוחה, בתיק עליו יש לשלם מסים, ואת המניות בעלות התשואה הבלתי-רגילה, מניות ה"ג'קפוט", בתיק עליו לא משלמים מס. החלק השני של התרגיל הוא לשוות למניות אלו (מסוג A) כמה שפחות ערך, וככה ניתן 'לדחוף' לתיק ההשקעות שאינו ממוסה יותר מניות שיכולות להגיע לרווחים ולערכים עצומים (כיוון שלתיק כזה יש הגבלה שנתית לכמות הכסף שניתן להכניס אליו).

למרות שתרגילי מס כדוגמת אלו חוקים לגמרי, הם רחוקים מאוד מהרוח של רשויות המס בארה"ב, ומהעקרונות אותם הם באים לייצג. בסופו של יום, מיט רומני לא צפוי לספק עזרה ו'טיפים' לציבור האמריקנים איך לשלם כמה שפחות מיסים, אולי הוא צריך להתרכז, אם ייבחר, באיך להכין את האמריקנים לפרישה מכובדת כמו זו שמצפה לו.