רגעי נחת לקול הקורא במדבר: ליוסי ורשבסקי התעוזה לפנות לקהל אחר

כל הרצאה שלי אני נוהג לפתוח במשפט "לא קוראים לי משה" ואני מסביר ששום דבר שאני אומר איננו תורה מסיני, אני בסך הכל אומר את דעתי המבוססת על ניסיוני ועל דעותיהם של עוד מתי מעט ברי סמכא ובדרך כלל אני בדעת מיעוט. תמיד הייתי. הן כפרסומאי והן כבעלים של חברת השמה.

יום אחד שאל אותי סטודנט סקפטי "אז למה שנקשיב לך?" והשבתי לו בזו הלשון: " אל"ף, כי תמיד טוב לשמוע דעה שעוד לא שמעת ובי"ת, יש לי אליבי. כל מי ששעה לעצתי לא הצטער על כך לעומת זאת ישנם רבים רבים שלא קיבלו את עצתי וכן הצטערו על כך".

אז למה אני מלאה את ששת קוראיי הנאמנים בסיפור הזה? כי, כידוע, מי שמחזיק בדעת מיעוט ואיננו מרפה משול לקול קורא במדבר שאיש לא שומע ולא מקשיב לו והוא מכלה את כוחותיו לריק. אבל ישנם מקרים נדירים בהם אותו קורא בודד נהנה מרגעים של נחת כשהוא נוכח לדעת שלקריאותיו נמצא שומע.

אחד מאותם רגעי נחת, היה מנת חלקי כאשר לפני שנתיים או שלוש קמה עמותה בראשותם של ראשי המשק, שמטרתה לעודד ארגונים וגופים עסקיים להעסיק גם בוגרי מדעי הרוח, כי כמו שאמר אז עמוס שפירא , יו"ר העמותה "אנחנו צריכים גם אנשים חושבים ולא רק מהנדסים" ואני הרי חוזר וטוען טענה זאת, כבר למעלה מ-30 שנה, מעל כל בימה הניתנת לי, בפני כל מי שמוכן להטות לי אוזן וביותר מטור אחד שלי.

הטיעון שלי שלימודי MBA הם בזבוז זמן, הפך כבר מזמן לסוג של קאלט ואני לא נלאה מלחזור ולומר שמוטב ללמוד: פילוסופיה, מתמטיקה, תלמוד, ספרות וכ"ו המפתחים את כישורי החשיבה. עניין חשוב עשרות מונים מלקבע תבניות חשיבה בלימודי MBA.

לאחר שעמוס שפירא מונה לנשיא אוניברסיטת חיפה הוא הנהיג בה מסלול MBA מיוחד למנהלים המשלב לימודי מנהל עסקים עם לימודי מדעי הרוח שמטרתו להכשיר דורות חדשים של מנהלים חושבים. ומי כמוהו יודע עד כמה הזן הזה נחוץ במחוזותינו.

רגע נוסף של נחת חוויתי ביום ו' האחרון כשקראתי בדה מרקר את חזונו של יוסי ורשבסקי המנכ"ל החוזר של ערוץ 10. "יותר אקטואליה, תחקירים, דוקו , דרמה וללא ריאליטי". וזה הרי בדיוק מה שטענתי וחזרתי וטענתי מאז קום הערוץ. מפת הטלוויזיה משוועת לערוץ שידור שייתן מענה לקהל (כ-30% מהציבור) שדרישותיו האינטלקטואליות שונות מאלה של קהל צופי ערוץ 2.

אני זוכר שבכל פעם שכתבתי על כך (לפחות 3 פעמים) היו צוחקים ולועגים לי במסדרונות ערוץ 10. (אנחנו ערוץ broadcast, מה, הוא רוצה להפוך אותנו לnerocast?) אבל עתה, בלית ברירה, נפל האסימון והמנכ"ל החוזר, הבין סוף סוף שרק בדרך זאת יש תוחלת לערוץ. "שכל איז א קריכאר" אומרים ביידיש (השכל הוא זחלן) או אם תרצו "ההכרח הוא אם כל ההמצאות" כמו שאומרים באנגלית.

אני מברך את יוסי ורשבסקי על התובנה ועל התעוזה. המתכון שהצהיר עליו הוא בדיוק המתכון הנכון לערוץ שלא יתחרה על צופי ערוץ 2 אלא יפנה לקהל צופים אחר. אבל המתכון הנכון הוא רק צעד ראשון. כמו בבישול, ההצלחה תלויה באיכות חומרי הגלם. רק אם התכנים שיוצעו בערוץ יהיו ברמה עילית ובאיכות גבוהה, יוכל הערוץ להמריא. רק כאשר התכנים ימשכו אליהם את אותו קהל צופים אנין טעם הוא ישמש כפלטפורמה אטרקטיבית למפרסמים של מוצרים שקהל היעד שלהם וקהל הצופים בערוץ, חד הם.

ועוד משהו. "עם ההצלחה גובר התיאבון" אמר הפילוסוף ההונגרי פרנץ וארוש. עתה, אני מייחל ליעד הבא: שיבוא יום ומשטרת התנועה תתחיל לחלק דו"חות לכל אותם גנבים, עזי פנים, הגונבים את התור לרמזור . כל אלה שלא נאה להם לעמוד בתור ותמיד נוסעים בגאון לאורך התור ונדחקים בחוצפה לראשו ואין פוצה פה ומצפצף. הם מוציאים אותי מדעתי, בכל פעם מחדש. למה הם עושים את זה? כי הם יכולים, כי באוטו שלהם הם "שקופים" והשוטרים עסוקים בעניינים אחרים. כבר למעלה מעשרים שנה אני מדבר על זה, כמה זמן עוד יעבור, לדעתכם עד שגם זה יטופל?

הכותב הוא מנכ"ל החברה למשאבי אנוש ADMAN לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת