ההזדמנות של דלק - האם ישראל תחליף את הגז הרוסי?

לפני שנה או שנתיים אולי לא היינו מנחשים שבתחילת 2022 נהיה עדים למלחמה שבעיני רבים היא הגדולה והמשמעותית ביותר באירופה מאז מלחמת העולם השניה. מלחמה זה דבר רע. אנשים חפים מפשע נפגעים, כלכלות נהרסות והרבה סבל נגרם לכולם. אבל אם ננסה רגע להביט מנקודת מבט אגוצנטרית ישראלית, ייתכן שבטווח הארוך המלחמה הזו יוצרת הזמנות חד פעמית לשוק הגז הישראלי, ויכולה גם להביא דיבידנד משמעותי בתחום היחסים הבנלאומיים. 

העולם צמא לאנרגיה, וגז טבעי הוא אחד ממקורות האנרגיה הנקיים והיעילים ביותר שיש. צינור גז ממדינה עם עודף גז למדינה שחסר לה גז, מלבד היתרונות הכלכליים שהוא מביא לספקית הגז, הוא מחזק גם את היחסים בין המדינות וגם, כלפי שלמדה גרמניה להכיר, יוצר תלות שמהווה מכפיל כוח ביחסים הבנלאומיים. צינור הגז מישראל לירדן ומצרים, שהיה חלום בלתי מציאותי אך לפני כמה שנים, מהווה גורם חשוב בחיזוק היחסים עם מדינות ערב, מלבד הכסף הרב שהוא מכניס למדינה ולמשקיעים בחברות הגז.

בעבר היתה תקווה שצינור כזה יוקם גם בין ישראל לאירופה, ומצד אחד יזרים גז מישראל לאירופה ומהצד השני יזרים דולרים מאירופה לישראל, ובנוסף, כבונוס, יחזק את היחסים עם אירופה ויהווה עוד שחקן חשוב במשחק האינטרסים הדיפלומטי הבנלאומי. לא רק תקוה, אלא גם תוכניות בפועל. בשנת 2020 הכריז שר האנרגיה דאז יובל שטייניץ על בניית צינור כזה ב-6 מיליארד דולר. הצינור המתוכנן היה אמור להיות באורך של 1900 ק"מ חלקם מתחחת לים ולהגיע לאיטליה. הרעיון אף נתמך בזמנו על ידי נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ, שהיה מודאג מהתלות האירופית בגז הרוסי וחתר לבניית אלטרנטיבות.

ג'ינה כהן, יועצת לענייני גז ומרצה באוניברסיטה בנוגע לגז טבעי אומרת שאף ננקטו צעדים מעשיים בקשר לפרויקט. חברה יוונית איטלקית בשם פוסידון קיבלה תקציב של 35 מיליון יורו מטעם האיחוד האירופי והוסיפה עוד 35 מיליון יורו מעצמה והחלה בבדיקת היתכנות של הפרויקט. הבדיקה צפויה להסתיים עד סוף שנה. לאחר בדיקת ההיתכנות יש לחתום על חוזים, דבר שיכול לקחת עוד כשנה ולאחר מכן הבניה עצמה שתארך כמה שנים נוספות. פרויקט ארוך טווח אבל בעל תועלת רבה.

אך לפני זמן מועט היה נראה שהתקווה הזו נגוזה. עם חילופי השלטון בארצות הברית השתנה גם הטון מצד המעצמה הגדולה בעולם, ובאופן מפתיע בתחילת ינואר נשלח מכתב מטעם ממשלת ארצות הברית לממשלת יוון שהסתייג מהפרויקט מסיבות סביבתיות וכלכליות. נראה שהסיבות האמיתיות מאחורי הקלעים להתנגדות האמריקאית היו פוליטיות יותר מכל דבר אחר. ארצות הברית רצתה על רקע שיחות הגרעיון להתקרב לנשיא טורקיה ארדואן שמתנגד לצינור, וכן השתדלה שלא להכעיס את פוטין ורוסיה, שהיא ספקית הגז המרכזית של אירופה. 

כהן מסבירה שארצות הברית איננה באמת צד בעניין, ואין ביכולתה לקבוע לאירופה ולישראל מה לעשות, אך מבחינה גיאופוליטית תמיכתה חשובה ביותר, וההתנגדות המפתיעה בהחלט היוותה מכשול בפני הפרויקט. 

כעת נראה שאולי נפתח פתח לשינוי המדיניות שוב. נזכיר, שאחד הנושאים החמים בתחום האנרגיה באירופה הוא צינור הגז נורד סטרים 2. הצינור נועד להכפיל את כמות הגז המוזרמת מרוסיה לגרמניה, ובכך בעצם להגביר עוד יותר את התלות האנרגטית ברוסיה. זו הסיבה שארצות הברית ובריטניה התנגדו לו במשך השנים, והסיבה שתגובת גרמניה לתוקפנות הרוסית היא רפה ומהוססת. המערב ניסה להשתמש בו כמנוף לחץ אך נראה ששום דבר לא מזיז לפוטין, שככל הנראה החליט לערער את הסדר העולמי. גרמניה נאלצה בסופו של דבר להודיע כי היא משהה את הפרויקט היקר שכבר עומד מוכן לתפעול, וביידן הטיל סנקציות על הפרויקט ועל מפעיליו. 

אבל בסופו של דבר אירופה צריכה אנרגיה. אירופה ניסתה לפנות אל מקורות אנרגיה מתחלפים כתחליף לאלו המסורתיים, אך נתקעה בלי מספיק מקורות אנרגיה ונאלצת לפנות ל"פתרונות ביניים". צרפת מעדיפה כורי אנרגיה גרעינית, אבל גרמניה מתנגדת להם בחריפות וממשיכה במרץ לסגור את הכורים האטומיים שבשטחה. לדעת גרמניה יש להעדיף שימוש בגז טבעי בתקופת הביניים, שסופה לא נראה באופק, שבה יש צורך במקורות אנרגיה שאינם מתחדשים. 

לאור זאת, גרמניה מבינה שיש למצוא מקורות אנרגיה חלופיים, כפי שאמר לאחרונה קאנצלר גרמניה אולף שולץ. הבעיה היא שלהשיג מקורות כאלה זה לא כל כך קל, ולא כל כך זול. ארצות הברית מנסה לסייע (ויש לה כמובן גם אינטרס כלכלי) ומפנה גז נוזלי לאירופה באמצעות אוניות. דרך יקרה בהרבה ומוגבלת מבחינת הכמות האפשרית שניתן להעביר. נעשים מאמצים גם לצרף את קטאר ואיחוד האמרויות למאמץ לספק לאירופה גז, לו היא כה זקוקה. אבל כל המאמצים האלו אינם יכולים להשתוות לכמות שרוסיה מספקת לאירופה.

עצירת יבוא הגז והנפט מרוסיה תיתן מכת מוות לכלכלה שלה, ועשויה להורידה אותה על הברכיים ולהכריח אותה להפסיק להתנהג כבריון חמום המוח העולמי, אבל אירופה פשוט לא מסוגלת לצעד הזה, ולא תהיה מסוגלת בעתיד הנראה לעין. גם שנה שעברה, עוד טרם פרוץ המשבר באוקראינה, סבלה אירופה מהתלות ברוסיה שגרמה לעליות מחירים בשוק האנרגיה כמנוף ללחץ פוליטי. זו גם הסיבה שאף אחד לא מעלה את הסנקציה החריפה והיעילה הזו אפילו בתור אפשרות. אירופה חייבת את הגז הרוסי, והתלות הזו מבליטה את העובדה שאירופה פשוט מוכרחה לגוון את מקורות האנרגיה שלה. 

פה ישראל יכולה להיכנס לתמונה, אך עליה להפעיל את מלוא כובד משקלה בנידון. ישראל, יחד עם קפריסין השכנה, אוחזת ברזרבות גז גדולות. יש הסוברים שעלינו לשמור על בטחון אנרגטי ולא לייצא עוד מהגז היקר למדינות אחרות, אחרי שכבר אנו מספקים גז למדינות האזור. כנגד טענה זו נאמר שהרזרבות בישראל מספיקות כעת לעשרות שנים, וייתכן מאד שיש עוד רזרבות רבות שמחכות במעמקי הים (אם שרת האנרגיה תרשה לחפש אותן). כמו כן, שוק האנרגיה עוד עתיד להתפתח בדרכים רבות. מחירי החשמל הסולארי עוד צפויים לרדת והטכנולוגיה תמשיך להתקדם ולמצוא פתרונות חדשים ומשוכללים יותר. חבל יהיה לוותר על כלי עוצמתי, רווחי, וחשוב כל כך ליחסים הבנלאומיים של ישראל בגלל חששות רחוקים ממה שיקרה עוד עשרות שנים קדימה, כשאיננו יכולים לנחש כלל איך יראה שוק האנרגיה באותו זמן.

ג'ינה כהן אומרת כי ישראל חייבת לקחת בחשבון שתי נקודות חשובות מאד בשלב זה. הראשונה היא שזו הזדמנות מעולה להגביר את הלחץ על קבלת הפרויקט ולהנות מכל היתרונות שהוא מביא בחובו. השניה, לא פחות חשובה, היא שישראל צריכה ללמוד את הלקח של אירופה, שרצתה לרוץ לקראת מקורות אנרגיה מתחדשים וקבעה לעצמה יעדים לא ריאלים ובסופו של דבר עומדת מול שוקת שבורה. לישראל יש כרגע מקורות אנרגיה, אבל אסור להפסיק את החיפושים ולאבד שנה חשובה ללא כל סיבה הגיונית במאמצי חיפוש הגז הנוסף שיוכל להגדיל את היתרונות של ישראל. ישראל חייבת להימנע מהשגיאה הגדולה של אירופה בכל מחיר ולהמשיך כל הזמן לחפש גז, ולהמשיך לפתח את משק הגז שלה. 

מבחינה פוליטית, נדמה שאפילו ביידן יסכים שכבר אין באמת טעם לנסות לא לעצבן את רוסיה, וארדואן גם יאלץ לבלוע את הצפרדע. צינור גז כזה לא יפתור לחלוטין את בעיות האנרגיה של אירופה אבל יהיה נדבך חשוב בבניית אלטרנטיבות אנרגטיות ובחיזוק היחסים של ישראל עם אירופה, במיוחד הברית המשולשת בין ישראל קפריסין ויוון, אך גם ביחסים עם גרמניה, איטליה ועוד ארצות רבות שיכולות להנות מהפרויקט הזה. 

הקשב של מנהיגי העולם כעת אולי לא פנוי לדברים אחרים, אך מיד כשיתאפשר ישראל, יחד עם קפריסין, צריכות לדחוף בכל הכוח הדיפלומטי בכיוון. חברות הגז כמובן יכולו להנות מכך וירתמו בכל הכוח למשימה שתהיה שווה להם מיליארדים רבים, וגם התמלוגים למדינה יעלו בעקבות זאת, לכן חשוב לפעול בנושא בכוחות משולבים כדי לנצל את ההזמדנות החד פעמית שנקרתה בדרכנו.