מתי ניתן לחלט נכסי חברה שבעל השליטה בה הורשע בעבירות פליליות?
דמיינו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: אתם מנהלים חברה וביצעתם עבירה פלילית. על פי חוק איסור להלבנת הון בית המשפט ראשי להורות על "תפיסת" נכסיכם הפרטיים לצורך חילוט עתידי, וזאת במידה ותורשעו. אך מה יקרה במידה ואין לכם מספיק נכסים פרטיים? או שקיים חשש שהשתמשתם בחברה שלכם על מנת להרחיק מכם את הנכסים אשר הושגו באופן לא חוקי? בבית המשפט העליון דנו בסוגיה זו בדיוק.
השופט יוסף אלרון בחן האם יש אפשר את "תפיסתם" של נכסי חברות בע"מ לצורך הבטחת מימושו של חילוט עתידי לו יורשע בעל השליטה בחברות אלו בעבירות המיוחסות לו, כאשר החברות אינן מעורבות בעבירות מושא כתב האישום, ונכסים אלו לא הושגו כתוצאה מהפעילות העבריינית המתוארת בכתב האישום.
השופט קבע, כי לא בכל מקרה בו נידון (או נאשם) הוא בעל שליטה בחברה במובן התאגידי, רכושו ייחשב כרכוש "בשליטתו" אשר ניתן לתפסו באופן זמני או לחלטו בסופו של הליך. אמת המידה אותה נדרש בית המשפט לבחון לשם הכרעה בעניין זה היא האם מידת שליטתו של בעל השליטה בחברה היא כזו המעוררת חשש כי נעשה שימוש בחברה
כדי להרחיק את נכסיו ממנו.
- כל הכותרות
כמו כן קבע השופט, כי היעדר מעורבותן של החברות בפעילות העבריינית היא בעלת משקל של ממש בבחינת מידתיות הצו הזמני שניתן, כך שנדרש לבחון האם לא קיים אמצעי אשר פגיעתו פחותה, בשני היבטים: הן בבחירה לבקש את תפיסת קניינן של החברות והן בבקשה לתפוס דווקא כסף המופקד בחשבונן.
בפסק דין בתיק ספציפי שהובא לפתחו של בית המשפט, השופט אלרון מביע גם אמירה עקרונית בסוגיה וכותב כי המדינה צריכה להראות שתפיסת מניות בעל השליטה בחברות אינה מספיקה ושאכן אין בידי בעל השליטה או החברות נכסים חלופיים אשר ניתן לחלט. כלומר, יש להראות כי תפיסת כספיהן של החברות נעשית כ"מוצא אחרון".
התיק עצמו נגע לבעל שליטה בחברת תרופות שהואשם בעבירות הלבנת הון וערער לבית המשפט העליון, לאחר שזה "תפס" את נכסיו. בנסיבות האירוע, סבר השופט יוסף אלרון אשר היה אמון על העתירה כי לאור היקף החזקותיו הרב של בעל השליטה בחברות, היותן חברות פרטיות בסדר גודל קטן, העובדה כי יתר המשקיעים בחברות הם אזרחים זרים וחברות זרות אשר כלל לא התייצבו בהליכים, ומאחר שבעל השליטה מכהן כדירקטור בכל החברות - אשר הדירקטוריון שלהם מונה לכל היותר 2-3 דירקטורים, נקבע כי יש לראות בנכסי החברות כנכסים בשליטתו של בעל השליטה, כלומר שלו - ולא של החברה, אזי שניתן לחלטם.
כמו כן נקבע כי מאחר שבית המשפט המחוזי הורה כי ייתפס רק סכום הרווח הישיר המיוחס לבעל השליטה בכתב האישום, ומפי שלא הוצעה ערובה חלופית על ידי החברות או בעל השליטה בהן, תוצאת החלטת בית המשפט המחוזי - מידתית, והערעור נדחה.
בא כוחו של בעל השליטה, שכאמור ערעורו נדחה, עו"ד גיל דחוח ציין כי ״החלטת השופט אלרון מפלה לרעה בין חברות קטנות לבין חברות גדולות. המחוקק הישראלי אימץ את רוח חוקי הלבנת ההון בארה״ב והפסיקות של בימ"ש העליון של ארה"ב לפיהן לא ניתן לחלט כספים כשרים של צדדים בלתי מעורבים בחשדות לעבירות, וכעת בית משפט העליון הופך את ישראל למקום מסוכן לפעילות לחברות סטארט-אפ״.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
