תל אביב הורסת את עצמה? זה מצוין. תנו לזה להימשך

בדרך לנתיבי איילון, בלילה, תל-אביב נראית כמו סיפור הצלחה. מגדלים גבוהים ומעוצבים, אורות, שלטים ענקיים, תנועה ערה של מכוניות ואנשים. מטרופולין כמו לונדון, ניו-יורק, ויחד עם זה שמפמפמים לנו שאנחנו אומת ההייטק זה בכלל מרגיש כמו יציאה מהסרטים, רק לדמיין את מאות ההייטקיסטים וההייטקיסטיות מתקתקים לנו עולם חדש מסעיר שם במשרדים שהאור בהם דולק כל הלילה. כל מה שנשאר לעשות כדי למצות את חווית העולם הגדול לפתחנו זה למצוא חניה, לנעול את הסטילטו ולעוף קדימה ולשבור כמה איברים כי העקב נתקע במרצפת השבורה של אלנבי בדרך לעוד מסעדת הדבר הבא (מה הבאזז היום? קניידל בלאפה?).

עם אור ראשון הבריזה הופכת להבל חם ולח בארומת שתן, השמש מכה במדרכות השבורות והפחים הפתוחים, חזיתות הבתים הישנים מתפוררות מחוררות עטורות צינורות מסוגים שונים ומזגנים מדורות משתנים, מחכות לתמ״א או צו הריסה ובין מגדל משרדים למגדל צעירים לאתר בנייה למלון בוטיק הפנים האמיתיות של תל-אביב נחשפות – מטופחת באזורי העשירונים העליונים, מוזנחת, פקוקה, מטונפת, מהבילה בכל השאר ובכל מקום - בלתי עבירה.

תל-אביב לא עבירה. אין יותר שעות כמו פעם שאפשר להיכנס אליה ולצאת ממנה בקלות עם רכב, והתחבורה הציבורית קשה - הכסאות הרצפה והחלונות עכורים ודביקים, אין צל ברחובות ותחנות האוטובוסים, אין ברזיות, אין שירותים ציבוריים (לנשים. עבור גברים כל פינה או קיר מספיקים) ובריזה יש רק מהרוחות המטורפות שכלואות בין גורדי השחקים בגלל תכנון אורבני מגלומני שנראה ממש טוב בהדמיה למשקיעים ותקוע, טוחן חשמל ומנותק מהסביבה בחיים עצמם.

אומרים שהעיר מזדקנת, שטריליונרים מחו״ל קונים בה דירות ומשאירים אותן ריקות, שהייטקיסטים עם הלוואות בלון על חשבון האופציות גרים בה בדירות כיוון אוויר אחד, אומרים שהצעירים ואנשי התרבות והרוח נדחקים ממנה בגלל עלויות הדיור והמחיה הגבוהות. דואגים לרוח העיר, למגניבות שלה, מזהירים שהיא תתמלא קשישים עשירים ואפילו תיירים לא ירצו להגיע.

• המבול עוד לפנינו - על העלייה הגדולה בהוצאות המשפחתיות ואיך להיערך?
• מהפכה בכלכלת המשפחה: האיש שעוזר למשפחות לחסוך אלפי שקלים בחודש

אגב, מה רע בזקנים? רובנו נהיה זקנים מתישהו בעתיד, אם אנחנו לא זקנים כרגע ולרובנו יש קרובי משפחה זקנים. אין צורך בשיח הגילני הזה ויש צורך גדול בנרמול זקנים מגניבים. מאחורי ה״בעיה״ שהעיר מתרוקנת מצעירים ואוכלוסיות שאין להם את הכסף להחזיק שכר דירה או משכנתא בתל-אביב עומד חשש אחד – שלא יהיו מי שיעשו את העבודות הסיזיפיות עבור התושבים שצריכים אותן. שלשוכני המגדלים והוילות המגודרות לא יהיה מי שינקה, יאכיל, יטפל, יסיע, ישמור, יגזום, יפתח את הדלת כי הפרולטריון לא יוכל לגור בעיר וגם לא יוכל להיכנס אליה. ואוי ואבוי, יכול להיות שבמצב הזה עלויות העבדים יעלו. זאת אומרת, אולי פתאום המנקים/מלצרים/שוטפי כלים לא יבואו בשביל פחות משכר הוגן שמכיל בתוכו פיצוי על העמידה בפקקים ומאפשר להם לחיות בכבוד בפרברי תל-אביב. יש סיכוי שאפילו מתנחלי דת שבאים להציל את חוטאי תל-אביב החופשיים מ.. חופש לא יגיעו. בקרוב ולמעשה היא כבר התחילה מדינת תל-אביב תעשה מאמצים לייצר דיור בר השגה למשפחות צעירות, אנשי רוח ותרבות. היא תחלק מלגות, תשלח יחצ״נים לדבר על זה ותנסה לגייס את המדינה במתן תקציבים לשמור את תל-אביב מגניבה.

זה תהליך טבעי. עיר חמדנית ממלאת עצמה במגדלי עשירים, משרדים וחניונים והעומס, המיאוס והתקיעות נאספים, נדבקים אחד לשני ומתנפחים, שוכני המגדלים רבים בינם לבין עצמם (כי אנחנו ישראלים, כמה זמן אתם חושבים שזה יחזיק? רדו לרחוב ותראו כמה מכוניות חונות על חניות כפולות ותבינו), חברות ניהול חובבניות או סתם מושחתות פושטות את הרגל ומוחקות מיליונים, עלויות דלק, עלויות אחזקה ומיתון הופכים את החזקת המשרד בתל-אביב לפחות מגניב (מי הגאון שחשב שבשמש הישראלית הגיוני לעשות חלונות שדורשים מזגן 24/7 ואי אפשר לפתוח אותם?) וכשהחברה עומדת לפשוט את הרגל אפשר לעבור ללוד או פרדס חנה. עד שביום אחד נוצר היפוך ומתחילה עזיבה המונית שמתעצמת כי שטחים משותפים לא מטופחים, חנויות רחוב מתרוקנות, אזורי תעשיה קלה מתרוקנים (ומשאירים את הזבל כמובן), מחירי דירות, השכרה ומשרדים יורדים ולתוך החללים השבורים והנטושים והזולים חוזרים שוב היזמים, אנשי התרבות, מיזמים מקוריים וה״מגניבות״ חוזרת, כמו גם התעשיה והיזמים. זה תהליך שבעבר היה לוקח עשרות אם לא מאות שנים. היום הוא יכול לקחת 10-15 שנה ואפילו פחות.

וחשוב שהמדינה תתן לו לקרות ולא תפריע. זה חשוב לתל-אביב וזה חשוב למדינה כולה. מדוע?

תהליך עליה לגדולה, שהייה מסוימת ואז התנפצות שמובילה לבנייה של משהו חדש מהרסיסים היא תהליך הטבע, נפוץ גם בחיים האישיים שלנו (חתונה הופכת לשיגרה ואז גירושין, עבודה חדשה ונחשקת הופכת לעול ואז התפטרות ופתיחת עסק חדש וחוזר חלילה) ותהליך טבעי גם בכלכלה. מה שעולה בשלב מסוים יורד, לעיתים מתפרק, תמיד מוביל להסקת מסקנות ובנייה של דברים חדשים. גם ערים.

• השכר הממוצע בהייטק עלה ב-4.6% - 31.3 אלף שקל
• איך ישראל תושפע מהמכסים של טראמפ? לא בטוח שזה יהיה רע
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

הדומיננטיות של תל-אביב במישור הדמוגרפי, הכלכלי, התרבותי והרוחני הגיונית בגלל המיקום שלה (מרכז הארץ, ליד הים, קרוב לשדה התעופה), העובדה שמדינת ישראל קטנה ושיש לתל-אביב ראש עיר דומיננטי עם חזון ואוכלוסיה יחסית הומוגנית שבחרה בו שוב ושוב. ההתפרקות של הדומיננטיות הזאת תהיה טובה לכולנו בכל מקום אם ראשי וראשות ערים אחרים ישכילו עוד לפני שהיא קורית להעמיד אלטרנטיבות שעסקים ואנשי תרבות ורוח יוכלו לקחת ברגע השבירה של תל אביב.

בתרבות מירי רגב כבר עשתה לערים האחרות חצי עבודה – כשהיתה שרת התרבות היא הכריזה, לא במילים האלה, שאף אחד לא יקבע לאזרחי המדינה מהי תרבות, שתרבות היא לא דבר אחד שנלמד ונאמר ומוחזק בידי קבוצה ספציפית, אלא שלכל חברת אנשים בכל מקום יש תרבות משלה וצריך לתת לה כלים כדי להתבטא. שוב, היא השתמשה במילים אחרות אבל זה היה המסר. והיא דאגה שמבחני התמיכה בתרבות יתגמלו תרבות מחוץ לתל-אביב. זה נעשה בצורה גסה וכמובן שזה הפך לכלי בידי מוסדות התרבות החזקים ממילא כדי לקבל עוד כספים (בעיה לשלוח את גילה אלמגור לשדרות?) אבל התשתית נמצאת. כל מה שצריכים ראשי עיר שאינם מנהלים את תל-אביב הוא לספק את המקום ואת התשתית לאנשי התרבות והרוח שמוצאים את עצמם בגלל יוקר המחייה בפרברי נס ציונה, עפולה ואשדוד לבנות מרכזי תרבות חדשים. אבל עדיף שכבר עכשיו יפנו תקציבים וכוח אדם לחזק את התרבות המקומית שכבר קיימת בכל יישוב. זה גם יעזור בחיבור התושבים זה לזה וליישוב, ייצר מקורות הכנסה לתושבים ויעשיר את הילדים והנוער ויספק להם תעסוקה. חבל לחכות לתל-אביבים עילאיים מתנשאים ש״יצילו״ את הפריפריה. הפריפריה לא צריכה הצלה. היא מחזיקה בתוכה את האנשים והתרבות שלה שאינם פחותים מכל מקום אחר.

בקולינריה מסעדות מעולות מפוזרות בכל הארץ אבל ראשי עיריות ומועצות מקומיות יכולים לתעדף עסקים ייחודיים ומקומיים על פני רשתות גנריות. אף אחד לא נוסע מקצרין לראש פינה בשביל קפה <שם של רשת כלשהי>. אותו דבר בעסקים הקטנים והבינוניים. אחד היתרונות של תל-אביב הוא בריכוז החנויות הייחודיות שלה. קניון סטנדרטי עם אותן רשתות, אותו ביגוד חסר ייחוד, אותם כלי מטבח, אותו סטימצקי ניתן למצוא בכל מקום בארץ. אבל חנויות שבהן יש יד אוצרת, לא משנה באיזה מוצר, שמשקפות טעם מסוים ואיכות, קל יותר למצוא בתל-אביב. אם יזמים אלה יקבלו תמריצים ותמיכה בהעברה יכול להיות שחלקם יעדיפו לפתוח את החנות מחדש במקום שנותן ללקוחות שלהם חניה.

לתת לתל-אביב להגיע לשיא של יוקר המחיה ועשיית העסקים כדי שיברחו ממנה לערים השכונות ולארץ כולה יעזור לכל המדינה בכל המישורים. כן, טייקונים, עסקים, יזמים והעיר יפסידו כסף וחלקם יפשטו את הרגל. זעקות שב ישמעו על גבי העיתונים וקריאות למדינה להכניס את היד לכיס ״בשביל העובדים״ ו״בשביל האזרחים עם המשכנתא״. אבל המדינה צריכה לתת לזה לקרות. יש הבדל בין לטפל בעובדים ולאפשר להם זמן והכשרה למצוא מקום עבודה אחר לבין לתת הקלות וכסף לארגון כדי שישרוד עוד כמה חודשים שבהם רוב הכסף ממילא מגיע לבעלי ההון (זוכרים את הקורונה ופוקס וחלוקת הדיבידנדים?). גם אנשים פרטיים יפסידו כסף כשיראו את הדירות שלהם מאבדות ערך במגדלים סתומים בתביעות הדדיות בין הדיירים ויגלו שמעט אנשים רוצים לגור בכיוון אוויר יחיד ווונטה בשירותים במקום חלון. וכשהחשמל עולה אתה קצת מתחרט שאתה לא יכול לתלות את הכביסה מהחלון שתתייבש. אבל, כשזה יקרה, ממילא זה יקרה גם בכל הארץ וצרת רבים חצי נחמה.

אל תפריעו לתל-אביב לכלות את עצמה ולרסיסיה להתפזר ולהפרות את כל המדינה, זה תהליך בלתי נמנע וכל ניסיון להפוך אותו רק יעכב וייצר יותר ביורוקרטיה ושחיתות (מישהו חושב שבדירות המוזלות לצעירים לא יגורו באורח פלא מקורבים לבעלי תפקידים בעירייה או בני טייקונים?) ויעלה לקופת המדינה הרבה יותר מהרווחים שיווצרו מפיזור הכלכלה, התעשייה והתרבות בשאר המדינה. כשתל-אביב תכלה את עצמה.