פגיעה בעסקים קטנים היא פגיעה אנושה בכלכלה כולה

הגיע הזמן שכל אלה העוסקים בכלכלת ישראל, או המעצבים את מהלכיה, ירדו מן המשוואה המוטעית כי הגדלת נטל המס או העלאת שיעורי המסים הקיימים מגדילים את הכנסות המדינה.

משוואה אוטומטית זו מעידה על קיפאון חשיבתי של התעלמות נוחה מהדינמיקה הקיימת במגזר העסקי. העלאת שיעורי המסים אכן יכולה, עד לנקודת איזון מסוימת, לתרום לגידול בהכנסות המדינה. אך מעבר לנקודת האיזון הנכונה היא עלולה לגרום לתוצאה הפוכה של הקטנת הכנסות המדינה.

את נקודת האיזון כבר עברנו מזמן. מתוך רצון לרצות את אלו שאינם יוצרים עסקים, הוטל על המעסיקים מס ברמה של 48.5%, הכולל את מס החברות והמס על משיכת , ועל הכנסות היחידים הוטל מס העולה ל-43% ברמת הכנסה של 14 אלף שקלים ול-46% במדרגת מס של 21 אלף שקלים.

החשיבה המוטעית, שאין במגזר העסקי תקרה המסמנת את כושר הספיגה המרבי, מסוכנת ועלולה להשפיע על החלטות שגויות שתעלנה לנו במחיר יקר. הטענה המרכזית המוצגת כיותר מסים - יותר שירותים חברתיים, שגויה מיסודה. היקף הפעילות הכלכלית יותר דרמטי והשפעתו גדולה על גובה הכנסות המדינה מאשר שיעורי המסים עצמם.

תחילה צריך לקבוע את המהלכים הנכונים היוצרים את הכנסות המדינה, ולא ברמת האמקרו התיאורטית. לאחר מכן יש לקבוע את סדרי העדיפויות של השירותים החברתיים והביטחוניים והיקפים. בישראל לא פחות מ-390 אלף עסקים זעירים וקטנים עם מחזור שנתי שאינו עולה על מיליון שקלים בשנה. מאחורי כל עסק כזה ניצבת משפחה אחת או שתיים היוצרות מקומות עבודה ללא פחות ממיליון תושבים. פגיעה אנושה בהם היא פגיעה אנושה בכלכלה כולה.

על מנת לבנות את עסקיהם עליהם ליטול הלוואות ואף לסכן חסכונות של תקופת חיים שלמה. מנוע הצמיחה האמיתי מצוי אצל המעסיקים ובעלי העסקים, והוא עוצמת המוטיבציה שלהם - מוטיבציה לבנות עסקים ולפתח עסקים חדשים, על אף הסיכונים, על אף הקשיים, על אף ההתמודדות עם הביורוקרטיה, על אף החקיקה הפוגעת בהם ללא הרף ועל אף מסי הרשויות המקומיות.

אם אנו פוגעים במוטיבציה זו פגיעה משמעותית, התוצאה תשתקף על פני המשק כולו. הגיע זמן שכל אלה המתעטפים בתחושת חשיבות והתעלות אליטיסטית כשהם מדברים גבוהה-גבוהה על ההיי-טק והייצוא, יבינו שבלי התשתית המקומית של העסקים הקטנים אין עתיד לכלכלת ישראל.

הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות יבינו שחלוקת הטבות מס לחברות החזקות ביותר והמצליחות ביותר נעשית תמיד על חשבון אלה הצריכים לשאת במלוא נטל המס - אותם עסקים זעירים וקטנים שעליהם מדברים לא מעט, אך נשכחים תמיד.

נכון, יצוא חשוב מאוד, חברות רב לאומיות חשובות מאוד והיי-טק חשוב מאוד, אולם כלכלה בריאה לא בנויה על סלקטיביות מגזרית, אלא בנויה על חיזוק כל הנדבכים המרכזיים. אי אפשר לבנות כלכלת מדינה רק על יצוא. לשוק המקומי חשיבות שווה. לשם דוגמא, בשנת 2005 גרמניה היתה הראשונה בעולם בגודל הייצוא התעשייתי ובאותה שנה רמת האבטלה בה היתה 20%. צריך להגדיל את הכנסות המדינה, אין ספק בכך, אולם צריך לעשות זאת בדרך הנכונה.

אנו צריכים להוריד מסדר היום את הדיון על גידול בהכנסות המדינה בדרך של העלאת נטל המס, ולהתמקד בגידול בהכנסות המדינה רק בארבע הדרכים הבאות, צמצום היקף הפטורים ממס המגיע לרמה של 46 מיליארד שקל, חתירה לביטול תמרוני מס וקידום גביית מס אמת מכלל החייבים במס, צמיחת המשק, הרחבת היקף הפעילות הכלכלית כתוצאה מחיזוק המוטיבציה של המעסיקים לבנות ולפתח עסקים וייעול המונופולים המוחלטים שבבעלות המדינה, כגון חברת חשמל, נמלי הים, רכבת ישראל, הרשויות המקומיות ורשות שדות התעופה. מעמדם המונופולי המוחלט וחוסר היעילות שלהם עולה לנו הרבה כסף ושואב כספים רבים מהמגזר העסקי ומהציבור הרחב.

צמצום העלויות אותם משיתים מונופולים אלה על המגזר העסקי היה מגדיל את רווחי העסקים והכנסות המדינה היו עולות מאליהן.אם נלך בתוואי זה להגדלת הכנסות המדינה, נוכל לבנות כאן כלכלה בריאה וצודקת יותר, ואף להרחיב את היקף שירותי הביטחון והחברה.

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.