עצמאות אנרגטית: ארה"ב בדרך לטוס סולו בשוק הגז-נפט

בשבוע שעבר נכבשה מוסול, העיר השלישית בגודלה בעירק, תוך שלושה ימים. צבא שמונה 400-350 אלף חיילים ניגף בפני כמה אלפי לוחמי "המדינה האיסלמית בעיראק ובסוריה" (דאע"ש), שהינו פלג של אל-קעידה. באותו שבוע גם כירכוכ נכבשה בידי בדלנים כורדים. באזורים אלו מצויים חלק מתשתיות הנפט בעירק. בימים האחרונים הלוחמה מתרכזת בבייג'י - בית הזיקוק הגדול במדינה. אמנם הלחימה לא הגיעה בינתיים לשדות הנפט הגדולים בדרום המדינה, בהם פועלות חברות הנפט המערביות ואספקת הנפט נמשכת כסידרה, אך מחירי הנפט עלו כתוצאה מכך.

קריסת עירק באה לאחר שתי מלחמות מפרץ אמריקניות של בוש האב ובוש הבן, והוצאות ענק מצד ארה"ב בסך עשרות רבות של מיליארדי דולרים לייצוב המדינה והבטחת המשך אספקת הנפט מהמפרץ הפרסי לעולם המערבי. הנשיא אובמה, כצפוי יש לומר, הגיב בהססנות ונתן להבין שלא תהיה התערבות אמריקנית מאסיבית נוספת בעירק. זאת בהתאם למדיניות המגומגמת של אובמה בנושאי חוץ וכהמשך ישיר למדיניותו בנושאים כמו הגרעין האירני, המלחמה בסוריה והמאבק באוקראינה.

יש הרואים את מקור השינוי במדיניות האמריקנית כנובע מהחלפת הנשיאים עצמם - בוש הרפובליקני לעומת אובמה הדמוקרטי. אך לדעתי מדובר בשינוי רחב יותר, שקשור בעיקר להלך רוח של הציבור האמריקני, שנוטה כעת לגישה בדלנית יותר בנושאי חוץ. גישה זו התחזקה כמובן לאחר המלחמות בעירק ואפגניסטן, שלא הביאו לתוצאות המיוחלות, כמו גם להשלכות המשבר הכלכלי של 2008.

במקביל לשינוי המדובר, חל אחד אחר, משמעותי לא פחות, בתחום האנרגיה האמריקנית, שהיווה את הסיבה ליציאה לאותן מלחמות מפרץ בקדנציות הרפובליקניות הקודמות. זה האחרון משפיע לדעתי על מדיניות ההימנעות מהתערבות של אובמה בתחילת העשור הנוכחי.

המהפכה המדוברת היא תהליך העצמאות האנרגטי של ארה"ב
אובמה עצמו לא נוטה לקשר באופן ישיר את מדיניות החוץ לתהליך זה, אך מרבה להתגאות בעצמאות האנרגטית של מדינתו. החל מ-2012 אובמה מרבה להצהיר שהחידושים הטכנולוגיים מאפשרים לנצל עתודות גדולות של גז מפצלים ‏(Shale Rocks‏), כך שיספיקו למאה שנה. לדעתי הקשר ברור למדי - אנו נמצאים בתהליך שבסופו ארצות הברית לא תזדקק לנפט שנמצא במפרץ הפרסי, ובתהליך כזה נחלש מאוד האינטרס הכלכלי האמריקני במדינות המפרץ הפרסי, ואולי אף במזרח התיכון כולו.

התמורות הצפויות בשוק האנרגיה הוצגו לפני כשנתיים ע"י סוכנות האנרגיה העולמית וזכו לכותרות רבות, במרכזן ארה"ב תהפוך ליצרנית האנרגיה הגדולה בעולם עד 2020, ובשנת 2030 ארצות הברית תהיה עצמאית לחלוטין מבחינה אנרגטית, ללא כל תלות בייבוא אנרגיה ממדינות אחרות ואף תייצא את עודפי האנרגיה שלה.

כיום כ-50% מהייצוא של המזרח התיכון מגיע למדינות המערב וכ-50% למדינות אסיה. התחזית, שתוך מספר שנים לא רב, 90% מייצוא הנפט מהמזרח התיכון יגיע למדינות אסיה ורק 10% אל מדינות המערב, כולל ארצות הברית. זאת כאשר מבחינת צריכת האנרגיה, כבר בשנת 2010 סין עברה את ארה”ב והפכה לצרכנית האנרגיה הגדולה בעולם, עם 25% מסך הצריכה העולמית.

כנראה שמוקדם מדי להעריך את מלוא ההשפעות של מהפכה זו מבחינה גיאופוליטית, כמו גם מבחינה כלכלית. סביר שמדובר בהשפעות מרחיקות לכת על הכוחות והכלכלה ברמות עולמיות. יש הגיון רב לחשוב שסין תחליף את ארצות הברית כמעצמה בעלת ההשפעה המשמעותית ביותר באזור המפרץ.

מעבר לכך נוצרו סימני שאלה לגבי המדיניות האמריקנית במזרח התיכון, ובראש ובראשונה האם ארצות הברית יכולה ורוצה להמשיך להיות מעצמת העל, כשאין לה צורך להבטיח מקורות אנרגיה חיצוניים לכלכלתה. כמובן שהתשובה לשאלה זו תשליך גם על יחסי ישראל-ארה"ב. מומחים חלוקים בדעותיהם לאיזה כיוון, ביטול האינטרס הכלכלי במזרח התיכון ואיבוד עניין ביחסיה עם ישראל, כולל בהקטנת הסיוע, או לחילופין גמישות רבה יותר במדיניות החוץ של ארה"ב ולחימום היחסים עם ישראל. לדעתי, האפשרות הראשונה סבירה יותר.

על המהפכה האנרגטית בקצרה
מדובר בהפקת גז טבעי מפצלי גז באמצעות קידוח אנכי מתחת לאדמה אחריו מתבצע קידוח אופקי במקביל אל הקרקע. אל הקידוחים מזרימים תערובת של מים, חול וכימיקלים שונים בלחץ גבוה, מה שיוצר סדקים בקרקע מהם משתחרר הגז. כיום מרבית הקידוחים מתבצעים בעיקר בצפון דקוטה, מונטנה, מערב וירג’יניה, מדינת ניו יורק, טקסס ופנסילבניה.

כמות גז גדולה עשויה להשפיע על תעשיות רבות לדוגמא, מעבר מצריכת דלק לצריכת גז, ובאופן הדרגתי שינוי תעשיות הרכב, חברות הפלסטיק והאלומיניום יעדיפו להעביר את הייצור שלהן חזרה לארצות הברית, כיוון שהגז בארה"ב יהיה זול באופן משמעותי ממקומות אחרים. הפקת הגז עשויה להביא להגדלת התעסוקה ולצמיחה כלכלית באופן כללי, וכן להגדיל את רווחיות החברות התעשייתיות. כבר עכשיו יצרו פצלי הגז כעשרות אלפי מקומות עבודה חדשים.

במקביל, מן העבר השני, ההתלהבות מהנתונים על מהפכת האנרגיה יצרו מסםר ביקורות: התחזיות אופטימיות מדי, יצור הגז האפקטיבי יהיה נמוך בשל תוצרי לוואי רבים, התפוקה תהיה שולית והפקת הגז תהיה יקרה ומסובכת יותר. כמו כן, יש הטוענים כי טכניקה זו מצריכה כמויות מים אדירות, יוצרת זיהום מי תהום, הורסת את הנוף וכנראה שאפילו תורמת ליצירת רעידות אדמה קטנות.

כנגדה, נשמעת הערכה שיהיו כנראה שינויים טכנולוגיים עתידיים שישפרו אותה, הן מבחינת התפוקה והן מבחינת ההתמודדות עם הפגיעה הסביבתית. כמו כן, באמריקה כמו באמריקה, לוביסטים ויח"צנים עוזרים לקדם את רעיון העצמאות האנרגטית של ארה"ב במסדרונות הממשל ובדעת הקהל. לדעתי, גם אם יהיו עיכובים או ביקורות, כנראה שכבר מאוחר מדי להחזיר את הגלגל לאחור - מהפכת האנרגיה בארה"ב קורמת עור וגידים, ועצם המחשבה על עצמאות אנרגטית קוסמת למרבית האמריקנים.

איך כל זה משפיע על עולם ההשקעות?

ייתכן שמוקדם מדי לחזות את ההשפעת העצמאות האנרגטית על מחירי הנפט, אך יהיה זה סביר להניח שהגדלת יצור הגז וצריכת הגז האמריקית באופן משמעותי על חשבון מקורות אנרגיה אחרים עשויה לפגוע במחירי הנפט לאורך זמן. מצד שני, נראה שקיימות סיבות שמחירי הנפט לא יקרסו: המשך הגידול בצריכה במדינות המתעוררות, השליטה של קרטל אופ"ק במכסות היצור של הנפט שמונע ירידה חדה במחיר, ומכך שעלות הפקת הנפט מתייקרת לאורך השנים - מה שיוצר מחיר רצפה לנפט.

מבחינה מאקרו כלכלית המעבר של חברות תעשייתיות לצריכת גז עשויה לעניות דעתי להשפיע באופן חיובי על רווחיות אותן חברות בפרט ועל הכלכלה האמריקנית בכללותה, ובעקיפין גם על השווקים.

קשה להבין בנקודת זמן זו את מלוא ההשפעות של תהליך זה, אך כמשקיעים עלינו להמשיך ולנסות להעריך אותן. השפעות אלו יחצו את תחומי הכלכלה, והן עשויות להערכתנו להמשיך וליצור שינויים גיאופוליטיים משמעותיים.


***הכתבה אינה מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. לכותב אין עניין אישי בנושא הכתבה. קרנות נאמנות בניהול אקסלנס ו/או חברות מקובצת אקסלנס מחזיקות ו/או עשויות להחזיק ני"ע ונכסים פיננסים המוזכרים בכתבה.