המספר שזרק שר האנרגיה שטייניץ לגבי 'לוויתן' - מנופח ומנותק מהמציאות

אינספור מספרים נזרקים לאוויר סביב הוויכוח היצרי על הסדרת משק הגז בישראל. שר האנרגיה יובל שטייניץ שהיותו פילוסוף, זרק היום מספר עגול - אולי כי מספר עגול זה משהו שזוכרים - בטח אם הוא גדול כמו 20,000,000,000 שקל. או במילים - עשרים מיליארד שקל.

השר התייחס לעניין העיכוב שיהיה, אם הסדרת משק הגז מול דלק ונובל לא תקודם במהירות. הוא אמר כי ב'תמר' העיכוב בפיתוח 'תמר' עלה למשק 20 מיליארד דולר, והעיכוב בלוויתן יעלה יותר. ללא ספק נשמע מפחיד, אם רק זה היה נכון - אבל זה רחוק מהמציאות.

ראשית, בואו ננסה להבין איך הגיע שטייניץ למספר הזה לגבי 'תמר'. העיכוב המדובר היה מהתחלת ההזרמה ב-2012 להתחלה בפועל באפריל 2013, כאשר הסיבה המרכזית הייתה סחבת בכל הקשור לחיבור המאגר לחוף. ארגוני הירוקים התנגדו לנקדות קליטה צפונית ולבסוף המאגר חובר דרך הצנרת של 'ים תטיס', כלומר אשדוד. זה קרה בתיזמון נוראי מבחינת צרכני החשמל בישראל. החל מפברואר 2011 החלו החבלות בצינור הגז מסיני, ובנובמבר של אותה השנה - הזרמת הגז ממצרים נעצרה סופית. אם הגז מ'תמר' היה אמור  לפצות בתיזמון מושלם על הגז המצרי, אז העיכוב יצר נזק אדיר. כמה אדיר? רק תסתכלו על הגרף הבא במצגת של חברת החשמל לסיכום 2014.

ביחס ל-2010, ההוצאות על דלקים קפצו פי 2 בשל היעדר הגז המצרי, כשהגז מ'תמר' קבור עדיין תחת השאלה - איפה יעבור הצינור. מעבר לכך, באותה תקופה מחיר הנפט נסחר סביב 100 דולר לחבית, מה שאומר כי תחליפי הגז היו יקרים מאוד. כלומר בזמן שלא היה גז, חברת חשמל נאלצה להגדיל כמעט פי 3 את היקף השימוש בסולר - ולשלם עליו מחיר מופקע. כאמור, תיזמון נוראי - וצרכן החשמל הישראלי שילם את המחיר. למרות שקשה להבין את האמירה של שטייניץ כאשר רואים שעלות הדלקים כולה באותה שנה נוראית עמדה על 20 מיליארד שקלים, וגז כידוע זה לא חינם.

עכשיו לגבי לוויתן (כלומר לגבי הביקורת, א.נ). לפי שטייניץ, עיכוב של שנתיים באספקת הגז תעלה למשק יותר מ-20 מיליארד שקל. בוא נראה מה אומרים הנתונים. לפי תחזית משרד האנרגיה, שבראשו עומד שטייניץ, ב-2020 צריכת הגז של המשק הישראלי תעמוד על 8.4 BCM ואת זה מאגר יכול ללא שום בעיה לספק. בשנת 2021 הצריכה תגדל ל-8.8 BCM ובשנת 2022 הצריכה תטפס ל-8.8 BCM. כלומר גידול של 1 BCM לעומת 2020. ופה כבר אמור מאגר 'לוויתן' לתרום את חלקו. בפועל, מאגר 'תמר', שהינו בעל קיבולת אספקה של 12 BCM בשנה, יכול בקלות לפצות על העיכוב בפיתוח 'לוויתן' - אבל אולי אין רצון להסתמך על צינור בודד, ולכן בכל זאת יקנו דלקים אחרים כתחליף לגז ה"זול". עכשיו נסביר למה זול זה במרכאות (כפולות ומכופלת). 

מאז 2010 מחיר הפחם בעולם נחתך לחלוטין בשל העובדה שמחיר הגז בארה"ב ירד דרמטית. ייצור החשמל בארה"ב הוא בערך חצי חצי (מעבר לחלק הגרעיני) פחם מול גז, תלוי במחיר הסחורות הללו. בשל העובדה שמחיר הגז צלל, ההפקה מפחם בתחנות הכוח כמעט הופסקה - ומחירו הגיב בנפילה. המצב כעת כפי שנודע ל-Bizportal, שבחברת החשמל עלות יייצור חשמל מפחם עומדת על 28 דולר למגה וואט לשעה מול עלות ייצור חשמל מגז טבעי שעומדת כיום על 38 דולר לשעה. כלומר לייצר חשמל מפחם זה זול כיום ב-30% מלייצר באמצעות גז טבעי. המשמעות היא שאם לא יאשרו שמאגר 'תמר' יסגור את פער הגידול בביקוש - זה אפילו יחסוך כסף למדינה.

פה נכנס שיקול של זיהום אוויר ונכנס גם הפיל הענק בחדר - מה יקרה במצב של תקלה בצינור הגז מ'תמר'. כרגע ההסתמכות היא על צינור בודד. תקלה בצינור מבלי שקיימת נקודה צפונית מ'לוויתן' - והעלויות יזנקו בצורה היסטרית שכן 2 התחנות הפחמיות לא יצליחו לפצות על הגז הטבעי שאחראי ל-60% מייצור החשמל. זה אכן פיל גדול. בעניין זה נציין כי עלות ייצור חשמל מסלולר זה מעל 200 דולר למגה וואט לשעה - כלומר עלות היסטרית.

אז שום 20 מיליארד שקלים לא עומדים כאן על הכף. למרות שהמספר עגול ויפה, כל השוואה לאותו עיכוב ב-2012 שאכן עלה הון למשק היא לא במקומה - פשוט בגלל שהמציאות השתנתה. ועדיין יש צורך להתקדם במהירות גדולה לעבר הסדרת משק הגז, ועל כך בטור שנפרסם מחר.