איים מלאכותיים כפתרון למצוקה בשוק הדיור

המים ה"כלכליים" של מדינת ישראל, בהם נמצא בשנים האחרונות גז טבעי, גדולים בשטחם משטח ישראל הריבונית וערכם הסגולי לכלכלת ישראל עצום, על כך אין עוררין. במאמר זה אתייחס דווקא לרצועה הצרה יחסית של מים טריטוריאליים הסמוכה לחופי ישראל ורוחבה 12 מייל ימי, או כ-22 קילומטרים. בפועל רצועה צרה זו מכפילה(!) את שטח מישור החוף במותניים הצרים שלו במרכז הארץ, ומעניקה עתודה אסטרטגית כלכלית ונדלנ"ית בלתי רגילה, שלא לדבר על שדרוג הנושא הבטחוני והדמוגרפי.

מבלי להיכנס לעובי הקורה בוויכוח הפוליטי בשאלת יהודה ושומרון, הקונצנזוס שקיים כיום ברוב הציבור לגבי שטחי C, שבפועל מרחיבים את רצועת החוף הצרה מכפר סבא בואכה אריאל, מקורו לא רק בהשקפה פוליטית, אלא גם, ובעיקר, בהכרה בכך שעקב ריבוי האוכלוסין, והתחזית שסביב 2050 יהיו בישראל כ-18 מיליון תושבים, כ-14 מיליון מהם במישור החוף, מה שיביא כמובן הן לצפיפות בלתי נסבלת והן לכך שמחירי הדיור ירקיעו עוד יותר עקב המחסור שייווצר בהיצע באזור הביקוש.

על כן, ובמקביל לדיון הלגיטימי לכשעצמו על גבולות ישראל העתידיים, חיוני שנסתכל לא רק מזרחה אלא גם מערבה, לכיוון הים התיכון. נכון, העלות של ייבוש שטחי ים, שלא לדבר על הקמת איים מלאכותיים, עודנה גבוהה מאוד וכרוכה בתהליכים ארוכים של תכנון ואישורים, וחשיבה איך לא ייגרם חלילה נזק סביבתי לרצועת החוף היפיפייה שלנו, שלא לדבר על המאזן האקולוגי בים עצמו. ויחד עם זאת: תכנון נכון ומדוקדק עשוי בהחלט להיות כדאי כלכלית, להוריד במידה משמעותית את העומס על מישור החוף, הן דמוגרפית והן בתשתיות, ולייצר מרחב טריטוריאלי סביר בצוואר הבקבוק של מרכז מדינת ישראל המחבר את חיפה והגליל בצפון ואת השפלה והנגב בדרום.

מדינות קטנות ואף עניות מאיתנו כבר עשו זאת בהצלחה. סינגפור, איי סיישל, הונג קונג, דובאי. בישראל התקדים הראשון היה בשנות ה-90 של המאה שעברה, כשכ-133 דונמים ים יובשו לטובת מתחם המרינה בהרצליה. בשלב הראשון אפשר יהיה להעתיק לאיים אלה תשתיות דוגמת תחנות כוח, שדות תעופה, מפעלים. בד בבד מתחמי נופש, מלונאות, מוסדות ציבור, מסחר ובילוי. העתקה זו, לכשעצמה, תוכל לשחרר רבבות דונמים במרכז הארץ שבהם ניתן יהיה לקדם מאות אלפי יחידות דיור.

• גילוי גז משמעותי במצרים: אקסון מוביל מכריזה על מאגר חדש
• המשבר במולדובה: הפסקת זרימת הגז הרוסי מעוררת משבר אנרגיה

בשלב מתקדם יותר לא הייתי פוסל גם בנייה למגורים על אותם איים. נכון, לרבים מהקוראים עשויה להיות קונוטציה מידית של "מתחמים סגורים לעשירים", אולם ניתן ואפשר בהחלט לשלב באיים אלה מתחמים "עממיים", שלא לדבר על כך שכל שטח שיתפנה במרכז הארץ, יעניק מרווח נשימה משמעותי הן מבחינת היצע הדיור והן מבחינת ניצול זכויות קרקע וכדאיות כלכלית.

ועוד דבר: מהי האלטרנטיבה ומה יקרה אם לא יתבצע מהלך שכזה? הלא בכל עשור יתווספו למדינת ישראל עוד כשני מיליון תושבים חדשים (!), מתוכם כמיליון וחצי במישור החוף הצפוף לעייפה, שלא לדבר על תוספת של עשרות מליוני מטרים רבועים שטחי משרדים, מסחר, תשתיות וכו'. האם הרצועה הצרה הזו אכן תוכל להכיל את הצפיפות הנוראה, שלא לדבר על הנזקים הסביבתיים שיתרחשו? והאם הפקקים המתארכים כבר היום, לא יהפכו לנטל בלתי אפשרי מבחינת תפקוד כלכלי נאות של המשק הישראלי במהלך העשורים הבאים?

לטעמי, ומבדיקת משרדי, שום פתרון מאלה שהוצעו עד עתה, כולל הקמת מגדלים בגובה בלתי סביר, עירוב שימושים, ואפילו פינוי בינוי (שאין צורך לפרט עד כמה הוא ארוך, פתלתל ומסובך) לא יוכל להתמודד עם האתגרים הללו. רק חשיבה מחוץ לקופסה שרק לפני שנים ספורות נחשבה לדמיונית מבחינת יכולת מימוש, ואילו כיום הינה אפשרית הן כלכלית והן טכנולוגית, תוכל להעניק לחברה הישראלית את הרווחה הדרושה לטווח הארוך. חומר למחשבה.

• טראמפ הוא פיל בחנות חרסינה, אבל לא ישבור את הכלים
• ההיגיון מאחורי השיגעון - מה טראמפ מנסה להשיג ולמה ייתכן שהנפילות ייעצרו?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

הכותב הוא ארז כהן, שמאי מקרקעין ולשעבר יו"ר לשכת השמאים