גשם של פחם כיסה את חדרה - עד מתי?

ביום שישי האחרון תושבי חדרה התעוררו למציאות הזויה – גשם של פחם שכיסה את הבתים והמכוניות והוביל לעוצר כללי בחלק משכונות העיר. גשם הפחם, כתוצאה מזיהום האוויר של תחנת הכוח הפחמית בחדרה, ירד על שכונת חפציבה המרוחקת כקילומטר מתחנת הכוח, כאשר על פי עדויות תושבים משקעי פחם הגיעו אף לשכונת נווה-חיים המרוחקת מעט יותר. אי-אפשר לומר שתושבי חדרה הופתעו מה'גשם' שכן לא מדובר בפעם הראשונה שאירוע כזה קורה, אך הפעם על פי עדויות התושבים כמויות אבק הפחם שנחתו בשכונה היו גבוהות במיוחד.

ימים ספורים לפני ירידת "גשם" הפחם על ראשיהם של תושבי חדרה, פרסם המשרד להגנת הסביבה את מרשם הפליטות לסביבה לשנת 2016. הנתונים שפורסמו הם לא פחות ממדהימים: בין השנים 2016-2012 חלה ירידה של 45% ו-48% בפליטת תחמוצות חנקן ותחמוצות גופרית בהתאמה, במקביל לעליה החדה בשימוש בגז הטבעי בין שנים אלו. עוד פורסם כי פליטות חומרים החשודים או מוכרים כמסרטנים בישראל פחתה ב-43% במצטבר משנת 2012, כאשר הסיבה לכך על פי המשרד להגנת הסביבה היא "הגברת השימוש בגז טבעי לייצור חשמל ויישום דרישת המשרד להפחתת פליטות בתעשייה".

רוב הזיהום בישראל - מפחם

מהנתונים שפרסם המשרד להגנת הסביבה עולה כי למרות ההפחתה הדרמטית בפליטות תחמוצות הגופרית ותחמוצות החנקן, עדיין שיעור פליטת מזהמים אלו לנפש גבוה משמעותית בהשוואה לאיחוד האירופי. ומה הסיבה לכך? תחנות הכוח הפחמיות, וזה מה שהופך את הנושא למטריד הרבה יותר. מדוע? מכיוון שאם בוחנים את הפיזור הארצי של מזהמים אלו מקבלים כי כמעט 80% מפליטות תחמוצות הגופרית הם סביב אזור חדרה ואשקלון וכן מעל למחצית מפליטות תחמוצות החנקן הארצית נמצאת בשני אזורים אלו, שבהם יש תחנות כוח פחמיות. כדי להבין את סדרי הגודל, פליטות תחמוצות הגופרית והחנקן בחדרה בלבד, גבוהות פי 32 ופי 11 בהתאמה לעומת פליטות מזהמים אלו במפרץ חיפה שנתפס ציבורית כאזור בעל זיהום אוויר גבוה.

ההיבט הכלכלי

השוואת פליטת המזהמים לנתוני שנת 2012 מעניינת כיוון שבשנה זו סבל המשק הישראלי ממשבר אספקת גז טבעי חריף ורק 17% מייצור החשמל בשנה זו התבצע באמצעות שימוש בגז טבעי. השימוש המועט בגז טבעי בשנת 2012 מאפשר לבחון את השפעת הרחבת השימוש בגז טבעי על פליטת המזהמים במשק. ואכן,

בין השנים 2016-2013 פחתו פליטות תחמוצות הגופרית במצטבר בכ-144 אלף טון ופליטות תחמוצות החנקן פחתו בכ- 150 אלף טון במצטבר.

להקטנה הדרמטית בפליטות המזהמים לעומת תמונת עולם בה אין או כמעט ואין שימוש בגז טבעי בישראל, ניתן גם לתת ביטוי כלכלי. לשם כך יש להיעזר בעלות הנזק שיוצרת פליטת המזהמים לאוויר, עלות זו הנקראת עלות חיצונית, מחושבת, מפורסמת ומעודכנת מדי שנה על ידי המשרד להגנת הסביבה. מחישוב סך הצמצום השנתי בפליטות מזהמים אלו והכפלתם בעלות החיצונית הנגרמת מפליטתם, עולה כי בין השנים 2016-2013 נחסך למשק זיהום אוויר בשווי כלכלי של לפחות 9 מיליארד שקל בעקבות השימוש בגז הטבעי. השווי הכלכלי נגזר, בין היתר, מכך שפחות אנשים חולים ופחות אנשים מתים מנזקי זיהום אוויר וכן יש פגיעה קטנה יותר באיכות החיים והאוויר בישראל. חשוב לציין בעניין זה כי כמעט כל כולו של חיסכון זה מגיע כתוצאה מהמעבר המשקי לשימוש בגז טבעי.

יש גז, אבל עדיין שורפים פחם

יחד עם זאת, שיעור השימוש בפחם הוא עדיין גבוה מדי – כמעט 40% מייצור החשמל במשק נעשה עדיין באמצעות מקור אנרגיה מזהם זה. וכן, מדובר בנתון גבוה בהשוואה למדינות ה-OECD. עם פיתוח מאגר לווייתן ובהמשך מאגרי כריש ותנין, היתירות האנרגטית שתהיה למשק מפיתוח פרויקטים אלו תהיה אדירה. על כן, על הממשלה, משרד האנרגיה והרגולטורים הרלוונטיים לפעול כבר כיום ולהחליט שעם חיבור מאגר לוויתן למשק, השימוש בפחם ירד אל מתחת ל-10% מהתמהיל הכללי והשימוש בפחם יהיה למטרות גיבוי בלבד. 

אמיר פוסטר הוא מנהל מחלקת מחקר ואסטרטגיה באיגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז