ביה"מ: רמ"י לא חייבת להקצות קרקע בפטור ממכרז בפרוייקט "האיצטדיון"
בית המשפט המחוזי בבאר שבע, קיבל את עמדת המדינה ודחה את העתירה שהוגשה נגד החלטת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) שלא להקצות קרקע משלימה בפטור ממכרז בתכנית "האצטדיון" באשדוד.
במסגרת העתירה ביקשה החברה היזמית א.י.ז.י אבו החזקות להורות לרמ"י להקצות לעותרת בפטור ממכרז מקרקעין המצויים בשטח אצטדיון רובע א' באשדוד כמגרשי השלמה, בטענה כי פרויקט הפינוי בינוי אותו מקדמת החברה לא יהיה כדאי כלכלית ללא הקצאת מגרשי ההשלמה בפטור ממכרז. לטענת החברה, עוד בשנת 2019 התקבלה החלטה לאשר את המלצת הרשות להתחדשות העירונית להקצות לה את מגרשי ההשלמה בפטור, לפיכך התבקש ביהמ"ש להצהיר על ביטול החלטת הנהלת רמ"י שלא להקצות לעותרת מגרש השלמה. ברמ"י טענו כי פרויקט פינוי בינוי הינו "כלכלי גם ללא מגרשי השלמה", כך שלא מתקיים הטעם בהקצאת הקרקע בפטור ממכרז.
עוד טענה, באמצעות עו"ד תהילה שמשון מפרקליטות מחוז דרום (אזרחי), כי החלטת הרשות משנת 2019 לא הייתה החלטה להקצאה אלא החלטה לייעוד המגרשים כמגרשי השלמה, שכן נכון לשנת 2019 לא בשלו התנאים לבחינת ההקצאה, מיד ובסמוך לקבלת ההחלטה לייעוד קיבלה החברה הודעה כי שאלת הכדאיות הכלכלית של הפרויקט והצורך בהקצאה בפטור ממכרז תיבחן בסמוך לקבלת ההחלטה על ההקצאה ובהתאם לשומה עדכנית.
שופטת בית המשפט המחוזי, השופטת חני סלוטקי, דחתה את העתירה במלואה וחייבה את העותרת בהוצאות ביהמ"ש בסך 20,000 שקל. במסגרת החלטתה ציינה השופטת סלוטקי כי: "יש לקבל טענת המשיבה, כי על הרשות להימנע ממתן הטבות מפליגות במקרים שאינם מצדיקים זאת, בוודאי שעה שברירת המחדל בהקצאת מקרקעין היא מכרז ומתן הפטור ממכרז הוא החריג שבחריגים".
עוד נקבע כי, לשונה של החלטת רמ"י בעניין מגרש השלמה ברורה ומלמדת על הבחנה בין הקצאה לייעוד, כאשר אין ספק כי החלטת הרשות משנת 2019 הינה החלטה על יעוד בלבד, ולא החלטה על הקצאה. עוד קבע בית המשפט כי רק בחלוף כשנתיים מהחלטת הרשות משנת 2019 לייעוד המגרש לקרקע משלימה מולאו התנאים לבחינת הקצאה כך שאין ספק כי לא הייתה יכולה להתקבל החלטה על הקצאת המגרשים. למעשה לאחר פניית העותרת לרמ"י לצורך בחינת ההקצאה בפטור ממכרז, הבקשה נדחתה שכן נמצא כי קיימת כדאיות כלכלית לפרויקט אף ללא הקצאת מגרש השלמה ולכן לא התקיים התנאי היסודי להקצאת מגרשי ההשלמה בפטור ממכרז בהתאם להחלטות הרשות התקפות.
ביהמ"ש קיבל את טענת רמ"י כי קיים שיהוי של כ-4 שנים המצדיק דחיית העתירה על הסף - העותרת ידעה היטב כי החלטת הרשות משנת 2019 הינה החלטה לייעוד ולא להקצאה והדבר הובא לידיעתה באמצעות עורכת דינה באותה העת, אם סברה העותרת כי היה על רמ"י לקבל החלטה להקצאה ולא לייעוד, הרי שהיה עליה לעתור עוד בשנת 2019.
ביהמ"ש דחה את טענות העותרת נגד התנהלות רמ"י וקבע כי לא נמצא כל שיהוי בפעולותיה של רמ"י לעניין הזמנת השומה, וכי אין לקבל את טענת העותרת, לפיה "הרשות חיפשה כל דרך שלא לבצע את ההקצאה". הוא דחה את העתירה על הסף תוך חיוב העותרת בהוצאות משפט בסך של 20 אלף שקל.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה