עו"ד ניסה להפיל החזר הלוואה שנטל על גרושתו

בית משפט השלום בתל אביב-יפו הכריע באחרונה בסכסוך משפטי מורכב הנוגע להלוואה בסכום כולל של 750 אלף שקל, שהעמיד יצחק גפני ב-2016 לזוג הנשוי דאז, עו"ד ישי בית־און ועדנה ביגל. המאבק המשפטי הסתיים בניצחון לביגל, כשהשופטת רונית פינצ'וק-אלט קבעה כי בית־און הוא זה שפרע את ההלוואה בפועל, וכי "עולה חשש" שהוא סייע להשליך את החוב על גרושתו.

ב-2016, בזמן שבית־און וביגל היו עדיין נשואים, הם קיבלו הלוואה בסכום כולל 750 אלף שקל מגפני, לקוח של בית־און. בהתאם להסכם, מועד פירעון ההלוואה נקבע לשנה אחת, עם אפשרות להארכה ב-12 חודשים נוספים. כבטוחה להלוואה, שיעבדה ביגל את זכויותיה לקבל שתי יחידות מגורים ממאיר את ביגל, שאחד ממייסדיה הוא אביה, איש העסקים אריה ביגל ז"ל. ואולם לדברי ביגל, היא לא ראתה מההלוואה הזו ולו שקל אחד. לטענתה, הכספים הועברו ישירות לחשבון עסקי שבבעלות בעלה דאז, ששלט בכל הנעשה בתחום הכלכלי של בני הזוג. היא הוסיפה כי לא היתה מעורבת במו"מ לקביעת תנאי ההלוואה, וחתמה על המסמכים מתוך אמון בבית־און.

ב-2019, לאחר שבית־און הפסיק לפרוע את תשלומי ההלוואה, פנה גפני לביגל בדרישה שתעביר את התשלום. לטענת גפני, מדובר היה בהלוואה משותפת לשני בני הזוג, ולכן האחריות חלה על שניהם. בהמשך, הוא נקט הליכי הוצאה לפועל במטרה לממש את זכויותיה של ביגל בנכסים ששועבדו.

מנגד, ביגל טענה כי לא היה לה כל קשר להלוואה, וכי מדובר בניסיון להטיל עליה חוב שאינו שלה. לדבריה, היא פנתה לבית־און כמה פעמים בבקשה לקבל הבהרות, אך נתקלה בחוסר שקיפות מצדו. בעקבות זאת, הגישה ביגל תביעה לבית המשפט ב-2021 בדרישה לבטל את שטר המשכון ולהצהיר כי אין לה כל חוב כלפי גפני. בית־און, שהצטרף כנתבע לתיק, טען מצדו כי ביגל היתה מודעת להלוואה ולקחה בה חלק פעיל, ולכן עליה לשאת בחלק מהחוב. עם זאת, ביגל הציגה מסמכים בנקאיים שהעידו כי ההלוואה כוסתה בפועל מחשבונו של בית־און, ולא מחשבונה.

• מה גובר על מה: הערת אזהרה או שעבוד?
• היזמית נקלעה לקשיים: מי יקבל עדיפות - בעלי הדירות או גורמי המימון?

לאחר דיונים שנמשכו יותר משנתיים, השופטת רונית פינצ'וק-אלט קבעה כי אכן עולה חשש שלפיו בית־און ניסה להפיל את החוב על גרושתו. בפסק הדין שלה, ציינה השופטת כי, "התובעת לא קיבלה ולו שקל אחד מההלוואה, וכל הכספים הועברו לחשבון העסקי של הנתבע". בנוסף, היא הדגישה בהכרעתה כי, "הנתבע דאג באופן בלעדי לפירעון ההלוואה והריבית, דבר המוכיח שהוא היה הלווה והנהנה מההלוואה".

בהתבסס על ממצאים אלה, קבעה השופטת כי ההלוואה נפרעה במלואה על ידי בית־און, וכי אין בסיס להליך ההוצאה לפועל נגד ביגל. בהתאם לכך, היא הורתה על ביטול שטר המשכון שהוצמד לזכויותיה בנכסים, וכן על מחיקת כל ההליכים שננקטו נגדה במסגרת תיק ההוצאה לפועל. 

פסק הדין הנ"ל מהווה דוגמה בולטת לכך שגם כשקיימת התחייבות כלכלית משותפת, יש לבחון היטב מי נהנה בפועל מההלוואה ומי נשא בנטל הפירעון. במקרה זה, העובדה שכל הכספים עברו ישירות לבית־און, לצד תשלומי הפירעון שבוצעו על ידו בלבד, הובילו למסקנה כי לא ניתן לייחס את החוב לביגל.

• האחיות נגד בת הזוג - מי תזכה בנחלה במושב?
• הכל או שקל - סכסוך משפחתי סביב צוואות האם
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

השופטת פינצ'וק-אלט לא הסתפקה רק בביטול ההליכים נגד ביגל, אלא גם חייבה את גפני לשלם לה הוצאות משפט בסכום כולל של 20 אלף שקל. בהחלטתה היא הדגישה כי, "אין מקום לנקוט בהליכים משפטיים נגד צד שלא נהנה מההלוואה, בעוד הצד האחראי לפירעונה התחמק מחובותיו".

כיצד השפיע פסק הדין על אמינות הליכי הוצאה לפועל?

פסק הדין מעלה שאלות לגבי מידת הבדיקה שצריכה להיעשות לפני פתיחת תיקי הוצאה לפועל. האם יש צורך בהגנות נוספות כדי למנוע מקרים שבהם צדדים עלולים למצוא עצמם מחויבים לחוב שאינו שלהם?

האם לביגל יש עילה לתביעה נפרדת נגד בית־און?

בהתחשב בכך שבית־און יצר מצב שבו ביגל כמעט שנאלצה לשאת בתשלום חוב שאינו שלה, ייתכן כי עומדת לה עילה לתביעה נזיקית או חוזית נגדו.

כיצד ישפיע פסק הדין על עתיד עסקיו של בית־און כעורך דין?

השופטת ציינה בפסק הדין שפורסם כי, "עולה חשש" שבית־און פעל להשליך את החוב על ביגל. ממצאים מסוג זה עלולים להשפיע על עתידו המקצועי של עורך הדין ועל אמינותו בקרב לקוחותיו.

במקרה נוסף, מה שהתחיל כהלוואה בין חברים, נהפך לסכסוך משפטי מורכב, שבמרכזו עמד ניסיון למימוש דירת מגורים של בני זוג שנקלעו לקשיים כלכליים. בית משפט השלום בפתח תקווה הכריע בחודש שעבר בפרשה שנמשכה שנים. בני הזוג, שהיו במצוקה כלכלית, פנו למכר בבקשה להלוואה. המכר, שהסכים לעזור להם, לא ביקש מהם להחזיר את הכסף ישירות אליו, אלא הציע עסקה שנראתה תמימה בתחילה, אך בהמשך התבררה כבעייתית במיוחד. במקום להחזיר את ההלוואה, הוא הסכים לרשום על דירתם של בני הזוג שעבוד לטובת החוב האישי שלו לנושה שלו – אס.אר. אקורד. השנים חלפו, ובשלב מסוים פנתה החברה לבית המשפט בבקשה לממש את הנכס, בטענה כי היא זכאית להיפרע מהדירה בשל השעבוד הרשום לטובתה. בני הזוג, שנדהמו לגלות כי דירתם בסכנה, יצאו למאבק משפטי עיקש בניסיון להציל את ביתם.