תבעה ממקום עבודתה כ-900 אלף שקל - ותשלם בעצמה פיצוי של 200 אלף שקל

אחרי 7 שנות עבודה גילתה חברה כי מנהלת הכספים שלה 'ניפחה' את שעות עבודתה ודיווחה על שעות עבודה פיקטיביות. בית הדין קיבל את התביעה שהגישה החברה נגד העובדת וחייב אותה לשלם פיצוי של 223 אלף שקל.

שופטת בין הדין לענייני עבודה בתל אביב דגית ויסמן הכריעה לאחרונה בתביעה הדדית שנדונה בין עובדת למעסיקתה לשעבר, לאחר סיום יחסי העבודה ביניהן לאחר 7 שנים.
התובעת, חברת פאולינה בן עמי העוסקת בעריכת פטנטים ורישומם, פנתה לייעוץ במסגרתו ערכה בדיקה של הליכי גבייה בחברה. במהלך הבדיקה נדגמו נתוני שכר של חלק מהעובדים, ביניהם גם של הנתבעת. בבדיקה התגלה כי קיים פער בין דוחות נוכחות, הודעות דוא"ל ומספר השעות הנוספות בתלוש השכר של העובדת.

לאחר בדיקה נוספת שנעשתה, בספטמבר 2017 העובדת זומנה לבירור בה הוצגו לה ממצאי החקירה בנוגע לדיווחי שעות עבודתה וכן לגבי החזר הוצאות נסיעה מופרזות. לאחר מכן זומנה לשימוע שלאחריו פוטרה. העובדת חתמה לאחר הבירור על הודאה, אך לאחר מכן חזרה בה וביקשה לקבל את שכרה. החברה אף הגישה תלונה במשטרה. אך התיק במשטרה נסגר "בהעדר ראיות מספיקות."

בתביעה שהגישה החברה נגד העובדת היא דרשה את השבת שכר העבודה ששולם כנגד דיווח פיקטיבי של שעות עבודה (לרבות עבודה מהבית ושעות נוספות) וכן את השבת הסכומים ששולמו לעובדת בגין החזר הוצאות נסיעה. העובדת טענה מנגד כי דיווחיה היו דיווחי אמת ושיקפו נאמנה את שעות עבודתה. כהוכחה הציגה בבית המשפט מסרונים שנשלחו אליה ממעסיקה לאחר שעות העבודה.

החברה תבעה מהעובדת 265 אלף שקל בגין השכר ששולם על הדיווח הפיקטיבי ואילו העובדת הגישה תביעה נגדית כנגד החברה על 877 אלף שקל בגין שני חודשי שכר שלא שולמו לה וכן עבור הפרשי שכר, הפרשים בגין הוצאות נסיעות, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פיצויים בגין אי מתן הסכם עבודה, פיצויי הלנה וכן פיצויים בגין נזק בלתי ממוני בעילות של עגמת נפש, אפלייה, לשון הרע וחדירה לפרטיות.

האם נפל פסול בתפקוד העובדת? האם החברה התרשלה בפיקוח?

השאלה המשפטית שנדונה הייתה האם נפל פסול בהתנהגות העובדת ואם עליה להחזיר כספים ששולמו לה בגין עבודה בשעות שדיווחה עליהן, אך לא עבדה אותן. וכן האם העובדת פעלה בידיעתה ובאישורו של הממונה עליה, או שפעלה על דעת עצמה, תוך ניצול האמון שניתן בה.

השופטת בדקה האם העובדת דיווחה דיווחי שעות עבודה נכונים או שניצלה את האמון שניתן לה ו"ניפחה" את דיווחיה. וכן האם בנסיבות פיטוריה של העובדת, היא זכאית לפיצויי פיטורים או שיש לקבל את עמדת החברה כי יש לשלול אותם לחלוטין, לרבות הודעה מוקדמת.

השופטת ויסמן קבעה "כי יש לקבל את גרסת החברה, לפיה העובדת אכן מעלה באמון שניתן בה וקיבלה שכר מבלי שעבדה בשעות עליהן דיווחה". עוד הוסיפה השופטת כי "החברה הציגה דוגמאות רבות בהן הדיווח היה דיווח שאינו אמת. לא מצאנו דרך אחרת לפרש את העובדות שהוצגו. כך למשל, בדוחות נוכחות רבים מאוד מופיעה כוכבית לצד שעת היציאה או שעת הכניסה (או שתיהן), המעידה על תיקונים ידניים של הדיווח. אין חולק כי התיקונים בוצעו על ידי העובדת, שהייתה אמונה על נושא זה ביחס לכלל העובדים בחברה. מספר התיקונים אינו סביר בכל קנה מידה.

"כמו כן, התגלו דיווחים על עבודה בימים שדווחו כימי חופשה או מחלה (היינו תשלום כפול). זאת ובנוסף – למרות שהעובדת לא מילאה את מכסת השעות שהייתה אמורה למלא כמשרה חלקית רגילה, היא דיווחה על עבודה בשעות נוספות. כלומר, קיבלה שכר מלא, ללא ניכוי של אי מילוי היקף המשרה המוסכם וכן שכר בגין עבודה בשעות נוספות שדווחו, אך לא בוצעו בפועל.

מסרונים לאחר שעות העבודה הם לא הוכחה לשעות עבודה נוספות

השופטת דגית ויסמן ציינה כי העובדת התבקשה להסביר נתונים שהחברה הצביעה עליהם כדוגמאות ל"ניפוח" דוחות הנוכחות, אך תשובותיה לא היו מספקות. "ניתן היה להתרשם כי העובדת הוסיפה בדיווח שלה שעות עבודה, גם אם לא תאמו בהכרח עבודה בפועל, אלא על סמך הערכה כללית שלה לפיה היא מקדישה שעות רבות לעבודה. השופטת ציינה כי בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה דנו לאחרונה בסוגיה זו וכי השופטת כרמית פלד פסקה כי "אפשרות להכרה בזמן של שימוש במכשיר הסלולרי לטובת העבודה כ"זמן עבודה" המזכה בתשלום היא מורכבת ותלויה בנסיבותיו של כל מקרה. מבלי לקבוע מסמרות נציין כי לא ניתן לקבוע באופן גורף שכל חלופת תכתובות בענייני עבודה, הנעשית מחוץ לשעות עבודה, תצדיק בהכרח הכרה במסגרת הזמן במהלכה הוחלפו תכתובות אלה כזמן עבודה המזכה בתשלום".

השופטת פסקה כי התכתובות שהוצגו לא מעידות על עבודה משמעותית לאורך פרקי זמן שמצריכה עצירה של סדר היום הפרטי והקדשת הזמן לעבודה. בנוסף פסקה השופטת כי החברה התרשלה בפיקוח על העובדת אך "גם אם החברה כשלה בביקורת של נתוני הנוכחות ודיווחיה של העובדת, אין הדבר מצדיק הותרת הסכומים שהעובדת קיבלה ביתר ושלא כדין בידיה, במיוחד מקום בו הדברים נעשו באופן קבוע לאורך זמן ולא כעניין מזדמן, תוך הפרת אמון שניתן בעובדת שהייתה אמונה על נושא הכספים בחברה.

בית המשפט קבע כי העובדת תשלם לחברה החזר של 185 אלף שקל ששולמו לעובדת בגין גמול עבודה בשעות נוספות, למרות שהעובדת לא עבדה אותן או לא השלימה את מכסת השעות בהיקף המשרה המוסכם, בנוסף תשלם גם החזר של 40 אלף שקל בגין דיווחים על עבודה מהבית שלא בוצעה, ועוד סך של 20 אלף שקל בגין תיקונים בדוחות הנוכחות שאינם משקפים את עבודתה של העובדת בפועל. השופטת פסקה כי מסכום זה יש לנכות 23 אלף שקל ששולמו ע"י העובדת. ע"י קיזוז שתי המשכורות האחרונות של העובדת. ובסך הכל קבע שעל העובדת להשיב לחברה 223 אלף שקל.

לגבי טענות העובדת על פגם שנפל בפיטוריה קבעה השופטת "לא מצאנו שנפל פגם בפיטורי התובעת, המצדיק בנסיבות העניין פסיקת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין או פיצויים בגין עגמת נפש". בנוגע לדרישת התובעת לשלול מהעובדת את מלוא פיצויי הפיטורים. השופטת קבעה כי לפי הוראות חוק פיצויי פיטורים, שלילת פיצויי פיטורים, במלואם או בחלקם, יכולה להתבצע רק לפי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק. "מעשיה של העובדת, עולים כדי "הפרת משמעת חמורה", לגביה מתחם הענישה המשמעתית נע בין הפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום ועד פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. בנסיבות העניין, הרף התחתון של הענישה אינו הולם את המעשים, כיוון שגניבה ממעסיק יכולה גם להיות עבירה פלילית.

"בעניינה של העובדת – מדובר בהפרת אמון חמורה, שכן העובדת הייתה אשת כספים וזכתה לאמון רב מהממונים עליה. העובדה שהודתה במסגרת הבירור במעשיה אינה עומדת לזכותה, לאחר שחזרה בה. חומרה מיוחדת יש ליתן למעמדה כאשת אמון – מנהלת כספים של החברה, כאשר המעשים שביצעה מהווים הפרת אותו אמון, וזאת לטובתה האישית".

השופטת פסקה כי בנוסף להשבת הכספים בסך של 223 אלף שקל, מתקבלת טענת התובעת כי יש לשלול מהעובדת את הזכאות להודעה מוקדמת וכן 50% מהסכומים שהחברה הפקידה בקופת הגמל. סכום פיצויי פיטורים שהופקדו לזכות העובדת על ידי החברה יחולק בין החברה ובין העובדת, כך שכל אחת מהן תקבל 50% מהסכם הנצבר.