ביטוח לאומי לא הכיר בעובד שקיבל שבץ בעקבות פיטוריו; השופטת קבעה שביטוח לאומי שגה

אדם שפוטר ממקום עבודתו ועבר אירוע מוחי לאחר מכן - יוכר כנפגע עבודה. כך פסקה השופטת קארין ליבר-לוין מבית הדין לעבודה בתל אביב. הפסיקה התקבלה על אף הרקע הרפואי של האדם, והזמן שחלף עד שהגיע לבית חולים לקבלת טיפול.

התובע עבד בחברת הובלות ושליחויות עד שפוטר בסוף יום עבודה, ללא הכנה מוקדמת. שלושה ימים לאחר מכן הוא הגיע לבית חולים עם אירוע מוחי. בדיעבד התברר לו שהחל לסבול מתסמיני שבץ כבר למחרת הפיטורים, ולכן הוא ביקש להכיר בכך שהוא נפגע עבודה.

אלא שהביטוח הלאומי סירב. בכתב הגנה שהוא הגיש נטען כי גם אם היה אירוע חריג בעבודה, אין קשר סיבתי בינו לבין האירוע המוחי. בין היתר, נימק זאת הביטוח הלאומי בזמן הרב שחלף מהפיטורים ועד שהאדם הגיע לבית החולים.

חולה בבית חולים. העובד הגיע למיון רק אחרי שלושה ימים (צילום: halfpoint)

הביטוח הלאומי הוסיף כי גם אם יש קשר סיבתי, השפעת הפיטורים פחותה לעומת גורמי הסיכון שהיו לתובע, שסובל מסוכרת, השמנת יתר, שומנים בדם, מחלת ריאות, הפרעת חרדה, שיתוק עצב הפנים, וכן היה מעשן בעבר.

המומחה קבע: יש קשר סיבתי בין הפיטורים לשבץ

בית הדין מינה מומחה רפואי מטעמו בחן את המקרה. המומחה קבע כי יש קשר סיבתי בין הפיטורים לשבץ, על סמך מסמכים מבית החולים, שמהם עולה כי האירוע המוחי החל בלילה לאחר הפיטורים. עוד הבהיר המומחה כי אלמלא הפיטורים ייתכן שהשבץ היה מתרחש בזמן מאוחר יותר, או שכלל לא היה מתרחש. הוא ציין כי הגיע למסקנה זו לאחר שלקח בחשבון את גורמי הסיכון של התובע.

השופטת קארין ליבר-לוין אמצה את חוות הדעת של המומחה. היא ציינה כי הביטוח הלאומי הסכים לבסוף שהפיטורים הם "אירוע חריג", ובפן הרפואי המומחה קבע שיש קשר סיבתי ביניהם לאירוע המוחי. במצב זה, קבעה השופטת, בהתאם לפסיקה - נטל ההוכחה שהשפעת העבודה על האירוע היתה פחותה בהרבה מגורמים אחרים, עוברת לביטוח הלאומי.

ואולם, לדבריה, נוכח חוות הדעת הביטוח הלאומי לא עמד בנטל. השופטת פסקה כי התביעה התקבלה, ונקבע כי האירוע המוחי הוא פגיעה בעבודה על חוק הביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי חויב בהוצאות התובע בסך 6,000 שקל. את העובד שפוטר ייצג עו"ד איתן אדלשטיין, ואילו את הביטוח הלאומי ייצג עו"ד מריוס שאליק.