מי יתן קונטרה לאלדסונים והמוזסים? ב'מגפון' בונים על ורטהיימר ואודי אנג'ל

בליל שישי אחד, לפני שנה וחצי, צפה העיתונאי טובי פולק בערוץ 10 מתקפל בפני המיליארדר הנעלב שלדון אדלסון על כתבת התחקיר ששודרה עליו בערוץ, והרגיש שהוא לא יכול יותר. למחרת יצא לדרך המיזם שלו לעיתון עצמאי, שעלה אחרי כמה חודשים לרשת כאתר מגפון , קואופרטיב עיתונאי אינטרנטי, שבעליו הם יוצריו, ואין בו תכתיבים של בוסים, אבל גם לא כסף.

השבוע התפנה פולק להסביר לנו למה הוא בעצם עושה את זה, ולמה עוד לא התייאש. "הרעיון קם אצלי בספטמבר 2011, כשאסף צ'רנילס האומלל התנצל בשם ערוץ 10 בפני אדלסון, וגיא זוהר התפטר מהמהדורה במחאה", סיפר פולק. "ידענו על ההתנצלות כמה ימים קודם, אבל שזה קרה, היה שקט מצמית. מה ראינו כרגע? באותו רגע אמרתי, למה שלא נקים עיתון עצמאי?".

-למי אמרת?
ברשת. כתבתי על זה בבלוג שלי ב'קפה TheMarker', והדיבורים על זה ברשת נמשכו עד הבוקר. למחרת פתחתי קבוצה בפייסבוק שנקראת "עיתון העיתונאים" שקיימת עד היום, והתחילו להתאסף אנשים. באוקטובר עשינו אסיפת יסוד בבית ציוני אמריקה, המון עיתונאיפ היו שם: חני קים , ענת סרגוסטי, שרית פרקול שכותבת במגפון, אבי מלר, ואחרים.

הרצנו פיילוטים והתחלנו לגבש קונספט. התאספנו כדי לקבץ את האנשים. הרעיון היה קואופרטיב - צריך להירשם ויש תקנון והמדינה צריכה לאשר. אבל את זה עשינו אחר כך, ב-5 בינואר 2012.

-מי הגולשים שלכם?
הפרוטוטייפ של קוראי 'הארץ', מצביעי מרכז ושמאלה, מעמד סוציו-אקונומי בינוני עד גבוה, תואר ראשון ומעלה. יש לנו מעל 100 אלף יוניקים בחודש, מעל 250 אלף מבקרים, ומעל 8 דקות ביקור בממוצע.

-למה קואופרטיב?
נמאס מהבעלות המכתיבה. בשנות ה-80 וה-90 'מעריב' היה מקום נעים ופתוח לעבוד בו. נמרודי קנה את מעריב ב-92', מה שלא נגיד עליו, עד שהוא הלך לכלא, היו שם שנים של יצירה, של כוחות מעולים, לא הרגשנו את הבעלות. נכון, ידענו שאי אפשר לכתוב על 'הכשרת הישוב', אבל זה כלום לעומת מה שקרה שם אחרי.

-מתי התחלתם להרגיש את זה?
זה התחיל להיות בוטה בתקופת המשפט - אמנון דנקנר חתם קבע בבית המשפט, ופשוט בא לשרת את האדון. בסוף 98' קיבלתי פרויקט להקים את מעריב אינטרנט. אז עוד קראו לזה ככה, אבל השיקו את זה לא על דעתי, כשזה עוד היה בוסר, ובמקביל הציעו לי לבוא ל ביזפורטל . אז הבנתי מה שכולם רואים היום - אין סיכוי שעיתונאי אחרי גיל 40 ישרוד. בסוף שנת 2000 הקמתי את החברה שלי 'תוכן העניינים' ופרשתי לעסקים: ניהול ועריכת תוכן, עדכון וניהול אתרים, עריכה, כתיבה.

-מה עוד קרה ב'מעריב' לפני שפרשת?
התחילו אז להגיע כוכבים מגלי צה"ל, רון לשמים, חיליק שרירים, אוריה שביט - הביאו כוכבים מבחוץ וזרקו את החבר'ה המבוגרים יותר - בני 40, 50 - פשוט העיפו בלי חמלה. ומי עובד איתי היום? אנשים שלא נשארה להם כל אלטרנטיבה.

-גם יאיר לפיד היה כוכב שם
טומי לפיד הציג לי אותו כשבאתי לראיין אותו. הוא אמר לי: "תכיר, זה יאירי, יום אחד הוא יהיה איש חשוב". ערכתי את יאיר במגזין היומי, ואחר כך הוא הלך בעקבות הכסף ל'ידיעות אחרונות'. הוא באמת מהמחוברים.

אני ערכתי את הידיעה הראשונה של בן כספית, ב-86', כאשר הביא אותו החבר שלו, עמנואל רוזן. בן התחיל בתור כתב ספורט ואז עבר לפלילים. עופר שלח היה אז בניו יורק וכתב עלNBA והייתי עורך אותו. כשנסעתי לאוניברסיטת ניו יורק ב-88', נפגשנו אצלו בדירה והוא עשה המבורגרים הום מייד. גם איתו עשיתי דרך ארוכה בעיתון.

-אז אתה מקורב לראש הממשלה הבא
את יאיר טחנתי ב'מגפון' בלי רחם כבר כשהוא הכריז שהוא רץ לפוליטיקה. אבל מייברג כבר אמר את זה מזמן, בשנת 2003, הוא אמר שהוא לא יכול להישאר במדינה כי ראש הממשלה הבא יהיה יאיר לפיד.

-אז מה זה אומר ש'מגפון' הוא קואופרטיב?
שאנחנו הבעלים של עצמנו. אני קורא את הספר 'העיתון' שמספר את סיפור הקמת 'מעריב'. הם לא הסתדרו עם המו"ל יהודה מוזס, אבא של נח מוזס, פרשו מ'ידיעות אחרונות' והקימו קואופרטיב. הם היו הבעלים, אבל הם הביאו משקיעים. עובד בן עמי היה המממן.

כשאני הגעתי ל'מעריב' בתחילת שנות ה-80, נערכה הצבעה באקזקוטיבה כדי לאשר את קבלתי לעיתון. ישבו שם עידו דיסנצ'יק, לוי יצחק הירושלמי, יוסף חריף, משה לרר. ככה זה היה: כדי להתקבל כעובד קבוע, החברים היו צריכים להצביע בעדך.

-אבל גם זה לא חף מאינטרסים, לא כלכליים, אבל אישיים
קואופרטיב זו צורת בעלות. הניהול הוא ניהול. כעורך ראשי אני לא מחויב לקבל אף עורך, כתב, כתבה או כותרת. בהנהלה יושבים 7 אנשים, יש יו"ר, וההנהלה לא חייבת לקבל אף אחד. אין דפים פתוחים, ההיררכיה העיתונאית ב'מגפון' היא כמו בכל העיתונים - יש עורך, רכזת מערכת, אנחנו מחויבים לחוק הצנזורה, מוכרים בלשכת העיתונות הממשלתית, לעיתונאים יש תעודות שלה. ההבדל הוא שאין דבר כזה שמו"ל אחד או בעל הון אחד יכול להכתיב לנו על מה נכתוב או על מה לא נכתוב, כי אין כזה. אנחנו יכולים להחליט לעשות ביזנס - אם יבוא איש עסקים שיבחר להשתמש בפלטפורמה שלנו - אבל הוא לא יכתיב לי את התוכן.

-מי מממן אתכם?
אף אחד, אין בזה כסף.

-אז יש לכם חופש מערכתי אבל מה עם משכורות, יש?
אף אחד לא מקבל שכר.

-אפילו לא בוקי נאה?
במיוחד לא בוקי נאה. בוקי אמר - "היה לי עורך דין" טוב מול 'ידיעות' והוא הוציא כסף טוב מערוץ 10 בתור המתגרד הלאומי ב'הישרדות' ועכשיו הוא ב'כלבוטק'. הוא בן הבודדים אצלנו שמתפרנס.

-ממה אתה חי?
מהחברה שהקמתי.

-אז הכותבים במגפון מחויבים קודם לפרנסה שלהם.
נכון. כל מי שיש לו בדל של פרנסה בכל מקום אחר - אני מכבד את זה. אין לי בלעדיות. להרבה אנשים אצלנו אין ממה לחיות, הרבה חד הוריות, פרילנסרים, אנשים שמתפרנסים מעבודות משרדיות, ספרניות - תרגום, מו"לות.

-אז מה מאחד אותם?
התקווה. אל תצחקי, זה כמו סטארט אפ, אבל במקום לשים את הכסף שאין לנו, אנשים שמים את הכישרון, הידע, העבודה והזמן שלהם.

-למי הם יתנו את הסקופ, אם יהיה להם?
המלה סקופ היא בעייתית. את שואלת האם העיתון מספיק טוב? אני לא משוכנע שזה כמו שהייתי רוצה. יש בו הרבה פוליטיקה, חברה, תיירות, תחומי הטיפול הם תלויי הכתבים. מדור כלכלי יש רק על קצה המזלג. ספורט הייתי רוצה יותר. ייסדנו את הפלטפורמה לעיתון, אבל אנחנו לא יכולים לעשות תחקיר. תחקיר עולה המון כסף. אנחנו לא יכולים לבדוק מה קורה בקיסריה, אצל הקיסרית והקיסר. אין לנו מי שיעשה את זה. אבל אנחנו מוכיחים שלמרות שאנחנו לא ynet, אנחנו כן יכולים לעשות משהו שחי באוויר 24/7.

-הבסיס של העיתונות זה התחקיר, לא טורים האישיים
הייתי בכנס של המכון לדמוקרטיה, האידיאלים מוכרים - אבל מי עושה תחקירים, מי ישלם לנו? פנינו לג'יי-סטירט ולקרן החדשה לישראל, אבל כמה כסף זה? זה לא מכסה משכורות. הכסף במו"לות הישראלית הוא אינטרסנטי, עוד לא הצלחנו לאתר את בעלי ההון שהשיח הדמוקרטי מעניין אותם. אנחנו צריכים מיליון דולר בשנה כדי להתקיים. התורמים לא ישימו את כל הביצים על סל אחד, על פרויקט עיתונאי. אם יום אחד זה יקרה, זה יקרה מתוך סוג של אגודת ידידים של אנשים מכאן, אודי אנג'לים או סטף ורטהיימרים או איתן ורטהיימרים, שיש להם מספיק כסף ולא פוחדים שהוא ילך לפח, ובלבד שתהיה קונטרה לאלדסונים והמוזסים.

-מה אתה חושב על העיתונים המודפסים?
'ידיעות אחרונות' הוא העלה תאנה האחרון של עיתון מהדור הישן וניהול של הדור הישן, עם פרשני בית והכל - אבל מה זה הקטע של שמעון שפר וגדעון סער? "נשמיד את מי שיכתוב עליך דברים רעים?" וזה שיפר! זה מתחבר לזילות ולשם הרע שמוציאים לעיתונות אנשים כמו עמנואל רוזן ושרון גל. למקצוע כבר אין סקס אפיל. כולם הולכים להיות יחצנים.

העיתונות של המודלים הישנים קורסת. 'הארץ' הולך להיסגר כל יום. לעיתון נטו, במובן הבסיסי, אין היתכנות כלכלית. חוץ מהשקעה פילנתרופית, ובארץ הפילנתרופיה עלובה. הנכונות ללכת לקטע החברתי ברמת החינוך ולא ברמת לתת אוכל למסכנים - זה עוד לא קורה פה. דב לאוטמן תורם ישירות לחינוך, אבל 'פרופובליקה' (ארגון תקשורת מקוון ללא כוונת רווח שזכה בפרס פוליצר, נ"ת) זה לא פה - זה באמריקה.

-ואם יבוא אליך פילנטרופ ימני?
אני לא רוצה להיות השמאלן היחיד, אבל לפילנטרופ ימני אין צורך לבוא אלי, יש לו את רשות השידור, 'מעריב', 'נקודה', 'מקור ראשון'. טל שניידר ו הפלוג היא כאילו אריאנה הפינגטון, וגם היא לא יכולה להיות הפינגטון כי אין כסף. יש לה פרנסה צנועה לעצמה, אבל יום אחד אולי נצליח לגייס קוראים בתשלום ותמיכות ומודל פרסומי.

-אתה לא מתייאש?
השנתיים האחרונות הן קטסטרופה, אבל אני מאמין שיש פה תזוזה של לוחות טקטוניים שלא רואים את זה. הנה - היה 'חדשות' והיו מקומונים, האימפריה של שוקן עם 'העיר' וכל תחנות התרבות שלה, כמו 'השער האחורי' ו'ציפורה' - והכל נגמר. השבוע נסגרו המקומונים של 'מעריב' . אבל עוד 15 שנה רשות השידור לא תהיה מה שהיא, 'הארץ' ו'מעריב' יהפכו להיות שבועונים ובאמצע השבוע הכל יהיה וירטואלי, כמונו. ואדלסון הוא איש חולה, מישהו הרי יחליף אותו. ועדיף לי להיות שם, באוויר, כשהשינוי הזה יקרה.

כשהכל יתייצב שוב, אני אשמח אם נהיה שם לקבל את פני העולם החדש. אני לא משוכנע שברמה הכלכלית - המפלצות הכבדות כמו וואלה, ynet או ערוצי הטלוויזיה, ידעו להסתדר בלואו קוסט אמיתי. חשבי על נורמות שהתקבעו שם, הטכנולוגיה, השרתים והבניינים - הכל מאד יקר שם. יום אחד נוני מוזס ישאל את יון פדר "על מה אנחנו נותנים 10 מיליון דולר - על מה אנחנו זורקים כסף?".

-ואצלכם?
הפלטפורמה של וורד פרייס היא חינמית והיוטיוב הוא חינמי. לפני 5 שנים גם האינטרנט היה יקר. עכשיו זה בחינם, אז אנחנו משלמים על זה בצד של העיצוב והממשקים - כי זה יקר. אין לנו מערכת ניהול תוכן מקצועית, אין לנו מערכת, כל אחד עובד מהבית מהמחשב או מהנייד שלו, אבל חוץ מהעיצוב, אתה רואה בסוף עיתון. אני מעדיף להיות שם בלואו-קוסט, עד שאולי יבוא הדוד העשיר ויגיד לנו - תעשו עיתון ואנחנו נדאג לכסף...