"אני בעד תא העיתונאיות - אבל טוב יעשו אם יספרו עד 10 בטרם יחרצו את דינו של אדם, ולא ינסו לשחק את אלוהים"

בימים האחרונים נבחר ועד לדוברים הממשלתיים במסגרת בחירות פנימיות שערכה לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ) בקרב הדוברים. מאחורי ההתארגנות הזאת, כמו גם הקמת אתר אינטרנט חדש ללשכה והתעקשות על ניסוח תקנון אתי לדוברים הממשלתיים - תקנון שעד כה לא היה קיים כלל - עומד מנהל לע"מ ניצן חן.

השבוע הסביר חן לאייס איך משדרגים את הדוברים במשרדי הממשלה השונים לעידן הניו מדיה, איך אפשר היה למנוע את פסטיבל ריקי כהן של שר האוצר יאיר לפיד, האם מותר לדובר לשקר, כמה מהאמת מותר לו להסתיר, וגם - מה דעתו על תא העיתונאיות.

"הקמנו פורום דוברים", מסביר חן למה צריך בכלל ועד כזה, "שיש לו מספר מטרות: בראש ובראשונה, להוות סוג של גוף מקצועי שמגבש את כל הדוברים הממשלתיים ויחידות הסמך שלהם, מספק השראה והפריה הדדית, מאפשר התמקצעות בניו מדיה וכו'. מצד שני הוא גם מתפקד כסוד של קאוצ'ר וקבוצת תמיכה בתחומים שמעניינים את הדוברים הממשלתיים. המטרה השלישית היא להוות גוף מקשר בין משרדי הממשלה לעיתונאים, שכידוע לא עובדים אצל הדוברים".

"הפורום עוסק גם בשיפור מעמד הדובר, בהעשרה והכשרה מקצועית שמתאימה לשנת 2014. אנחנו פועלים גם לחיזוק בתנאי העסקתו של הדובר בנציבות שרות המדינה. הקמנו ועדה מקצועית לבחינת תפקוד מערך הדוברות. הדוברים מקבלים תשלום על שעות עבודה במשרד, אבל הם עובדים גם בלילות וגם בשישי שבת ולא מקבלים שום שיפוי או פיצוי על כך?"

-יש סיכוי להשיג איזשהו שינוי בנציבות שירות המדינה?
אני מעריך את השמרנות והיבשושיות של המשרדים הממשלתיים. מעבר למנכ"ל ושר שמתחלפים, צריך סוג של סטגנציה, אבל חייבים להתאים את מערך הדוברות למציאות המודרנית, המחליפה צורה, ולתת לדובר את הכלים להיות את הפנים של המשרד. יש לא מעט משרדים שבהם תנאי הדובר הם כשל אחרוני העובדים, ולכן יש צורך לעדכן את מעמד הדובר.

-ניסחתם קוד אתי. איך זה שלא היה קיים אחד כזה עד עכשיו?
אין כללי אתיקה לדוברים, אין קודים מחייבים. הפורום הזה הוקם במהלך וולונטרי. הדוברים ביקשו ליצור קוד אתי כדי שיהיו כללים שלא 'עשה ואל תעשה', שיהיו מקובלים על כולם. חשיבותו של הקוד האתי הוא בעצם הווייתו. דובר ממשלתי צריך לעשות יחסי ציבור למדינה לממשלה, והנגזרת של הקוד האתי הוא הסדרת היחסים בין העיתונאים. זה אומר שהדוברים צריכים להכיר את הקודים של מועצת העיתונות, וזה אומר גם החלטה של סנקציות לבי דוברים שסרחו. מדובר בהישג לא מובן מאליו כאשר דוברים מוכנים להקים פורום מחייב שיקבע מה אסור ומה מותר. זה מוכיח שהיה ואקום שהצריך את ההתערבות שלנו.

-כמו מה?
למשל - האם אני כדובר יכול - יום אחרי שאני עוזב את עבודתי - להוציא ספר עם הפרטים העסיסיים של המשרד שבו עבדתי. או למשל - האם לדובר מותר או אסור לשקר? השכל הישר אומר שאסור, כמו שקובעות הוראות הדין הכללי והוראות התקשי"ר שחלות על 70 אלף עובדי המדינה - אבל אין בשום מקום כללים אתיים שקובעים אם מותר לעשות מניפולציות או לא. אז גיבשנו קוד אתי - והופתעתי שהדוברים לקחו כללים מחייבים והחלטות לא פשוטות, כי הם הבינו שקודם כל הם נאמנים לציבור. נכון שדובר צריך למלא קודם כל את הנחיות המנכ"ל של המשרד, או את הנחיות השר, אבל הוא קודם כל נאמן של הציבור.

-אז מה לגבי שקרים - אסור או מותר על פי הקוד האתי שגיבשתם?
אסור לדובר לשקר אך מותר לו להגיד חלק מהאמת בזמן נתון.

-יש הנחיה להעדיף ערוץ מסוים, נגיד את הערוץ הממלכתי?
אין כמעט עיתונאי בתקשורת הארצית או ערוץ ברודקאסט שלא פועל ועובד מול סקופים. הרבה פעמים עיתונאים לא רוצים לבקש תגובה לפני 19:00 או 20:00 בערב, מחשש שהדובר ידליף את זה לעיתון המתחרה. אבל לדובר אסור להעדיף ערוץ אחד או כלי תקשורת אחר. אנחנו מחויבים לעקרון השוויון.

-שזה לתת ראיון חגיגי לכל הערוצים, למשל... אבל אם רשות השידור היא השופר של נתניהו וערוץ 10 שנוא עליו - איך זה מסתדר עם עיקרון השוויון?
מטבע הדברים, כל כלי תקשורת יש מקורות שלו ויש תחרות וזה חלק מהמדיה במדינה דמוקרטית, ויש תחרות. אני חושב שדוברים ממשלתיים הם נאמנים של הציבור ולפיכך הם חייבים לעמוד באמות מידה בכל הקשור ליושרה הגינות ואמינות, תוך שמירה על כללי משחק בין הגוף שאותו הוא מדבררים לבין הרצון המקצועי של העיתונאי לתת מענה למה שהציבור רוצה לשמוע, וזכות הציבור לדעת - במובן הכי טהור של האמירה - זאת אבן יסוד במדינה דמוקרטית.

ניצן חן (צילום: אבי אוחיון)


-אז הדובר צריך להדוף לחצים של השר או המנכ"ל מצד אחד, ושל העיתונאים מן הצד השני. לא כיף
נכון. הדוברים נמצאים בין הפטיש לסדן, השר והמנכ"ל רוצים להבליט את ההישגים ואת הרפורמות, ומצד שני הדובר מחויב הן ברמה המשפטית הרגולטורית והן ברמה המקצועית והתקשירית - בראש והראשונה לציבור, ובין 2 הלקוחות האלה צריך לבחור ביומיום איך לפעול.

-במה עוד מתעסק הוועד?
אחת המטרות היא לשמר את מקצוע הדוברות ואת מעמד הדוברות בתוך הארגון הממשלתי. הדובר הוא הפנים של המשרד, הוא מיצג את הגוף שהוא מדברר. הוא חייב להיות מזוהה עם אינטגריטי, עם יושר וכו', אם הוא חלון הראווה של המשרד, הוא חייב להיות ספץ בענייני המשרד וגם בעל מומחיות און-ליין. הדובר, כמו השר שלו, צריך להיות מעודכן עד אחרון הפרטים במה שקורה במשרד.

-אני רואה את 'כן אדוני ראש הממשלה 2.0' כבר נכתב
האמת היא שהעדכון האחרון בנציבות שירות המדינה היה ב-93', ואז הייתה עיתונות כלכלית מצומצמת בישראל והיה רק ערוץ טלוויזיה, ומעמד הדוברים היה אחר לגמרי. היום, עם הניו מדיה והרשתות החברתיות והתמורות הטכנולוגיות שחלו, כל השינויים האלה צריכים לבוא לביטוי גם בהיבט של הדוברים.

-אבל מה עושה דובר מוכשר שהשר שלו מתלבש על הפייסבוק ומתלהב מעצמו שם? נגיד בנט, נגיד לפיד?
מה שעושים לפיד, בנט וגם ראש הממשלה לא מעט, זה ציר עוקף דובר - וגם עוקף עיתונאים. השר מדבר לציבור בפייסבוק וברשתות חברתיות.

-זה מייתר את הדובר, לא?
לא בהכרח. תפקיד הדובר מקבל צורה אחרת. הדובר צריך להתאמץ יותר להשיג כתבות מעמיקות יותר, לתת יותר רקע לעיתונאים. את הכותרת הבוס כבר העלה.

-אז הדובר של יאיר לפיד צריך להיות מתוסכל?
תפקידו של הדובר לאזן את השר בניו מדיה ובה בעת לרכז לו כלים להתמודד במדיה המסורתית. בישראל וגם בעולם כולו, אין תחליף לטלוויזיה המסורתית שצריכה לתת דגש בהעמקה של הסיפור. דובר מקצועי, שיש לו יכולות וידע גם בניו מדיה וגם במדיה המסורתית, יכול לצייד את השר שלו בכלים מתי עדיף ניו מדיה ומתי עדיפה המדיה הישנה.

-זה בתנאי שהשר מקשיב לו
הדוגמאות המקצועיות שאני מכיר, מלמדות ששרים ומנכ"לים שלא ספרו את הדוברים המקצועיים, במבחן התוצאה לטווח הארוך - ידם הייתה על התחתונה.

-אז מה אתה אומר על ריקי כהן של לפיד?
לפיד הוא אמנם עיתונאי במקצועו, אבל אם הוא היה מתייעץ עם דובר משרד האוצר, הפרשה של ריקי כהן לא הייתה עולה. הוא היה מוצא פתרון אחר. אבל השימוש במדיה החדשה הוא לא דבר רע. שר טוב ודובר מוכשר יכולים להשתמש ברשתות החברתיות כפלטפורמה משלימה ולא מחליפה לישנה.

-איך מתנהלת עבודת הדוברים מול עיתונאים זרים?
לשכת העיתונות הממשלתית ממונה מטעם המדינה על הקשר עם התקשורת הזרה, והתקשורת הזרה עוסקת רובה ככולה בסכסוך הישראלי פלסטיני. ולכן אני משקיע אנרגיה ותקציבים בליידע אותם על נושאים שהם מחוץ לספור הישראלי-פלסטיני: סיפורים כלכליים, על הצטרפות ישראל ל- OECD, על התפלת מים, חרדים, רכבת הקלה, דו קיום, תל אביב.


דובר יכול היה למנוע את פרשת "ריקי כהן". יאיר לפיד

-וככה יודעים בעולם שישראל היא סכסוך ישראלי פלסטיני וגן עדן להומואים ולסביות...
הצלחנו להראות להם דברים אחרים. העיתונאים הזרים אוהבים את ירושלים, אנחנו מאתרים אותם, מפציצים אותם במחקרים ומידע, מנסים להפנות זרקור לדברים אחרים, לא תמיד מצליחים. הנטייה שלנו היא לומר תמיד - יש וושינגטון פוסט וניו יורק טיימס. אנחנו שוכחים שתקשורת היא לא הצגה של איש אחד, יש גוונים שונים. אם אמריקאים לא מתעניינים במשהו, אולי האירופאים יתעניינו, או הסינים והיפנים. הם משתוקקים לאייטמים. בנוסף, שיפרנו את היחס האישי לעיתונאים הישראלים בארץ. הייתה לנו מחלקה קטנה והיום יש מחלקה כלכלית ומחלקה לעיתונות רוסית וערבית, ומחלקה של סיורים מודרכים וניו מדיה, וגם של עיתונות יהודית - יש 100 עיתונים ואתרים שעוסקים בישראל, ויש בארץ מעל 2,000 כתבים ועורכים, כולל ניו מדיה.

-לאחרונה החלטתם להנפיק תעודות עיתונאי גם לבלוגרים, מהלך שהאתר סלונה לחץ עליו
זאת רפורמה אמיתית שנכנסה לתוקף רק לפני שבוע. כל העולם עוסק בניו מדיה ובשאלות רגולטוריות, משפטיות ומוסריות שהוא מעלה. האם מצייצים בטוויטר הם עיתונאים או לא, האם חלים עליהם הוראות התקשיר, חוק לשון איסור הרע וכדומה? מתן תעודות עיתונאי לאוכלוסיית הבלוגרים היא ניסיון להתמודד עם סוגית הניו מדיה. הקרדיט מגיע גם לאורן הלמן, קודמי בתפקיד, שיזם ועדה מקצועית לפי שנתיים, שישבו בה בין השאר גם שלום קיטל, יעקב אחימאיר ומומחים מהאקדמיה. על בסיס הוועדה ההיא ביססנו דיונים ובדיקות משפטיות וקבענו מדרג מסוים, ולראשונה בישראל, ואולי גם במדינות אחרות, יש כללים שמאפשרים לבלוגרים לקבל מעמד של כבוד, בלי לפגוע במעמד העיתונאים של המדיה הישנה.

-מהם התנאים המגבילים?
מינימום של מספר יוניקים, 10,000 כניסות ביום, או הבחנה בין בלוגר שיש לו השפעה, לאחרים. גם פנסיונרים וגם אנשים שעובדים במקומות אחרים בעולם, יוכלו לקבל את התעודה.

-איך קובעים מיהו בלוגר בעל השפעה?
יש הרבה תנאים לקבלת התעודה, זה באמת לא פשוט. אבל מדובר ברפורמה אמיתית. עד לפני 3 שבועות - הנחת העבודה הייתה שאנחנו קובעים מיהו עיתונאי. אבל לא רצינו את המשקולות האלה על צווארנו, זה לא התפקיד שלנו, אז מצאנו איזון - מצד אחד לשמור על מעמד התעודה של לע"מ, ומצד שני לאפשר לקהלים חדשים של הניו מדיה להנגיש את הידע מהספק העיקרי - המדינה. הנוסחה מאוזנת כך שלא תוזיל את התעודה ומצד שני תאפשר ליותר כותבים להפוך לעיתונאים. המאבק של סלונה הוכתר בהצלחה, אבל לא פרצנו את כל הגדרות. מבחינתם, הם היו רוצים שיהיו בארץ 7 מיליון עיתונאים. אז לא כל מי שמחזיק איפון הוא עיתונאי, קבענו אמות מידה.

-אם דיברנו על 'סלונה' שהוא אתר נשי, מה דעתך על המהלכים של תא העיתונאיות שהוקם לפני שנה ועשה לא מעט מאז?
אני בעד ההיבט הערכי של תא העיתונאיות, של מתן תמריצים והעדפת נשים בפאנלים ובמקומות עבודה - בעיתונות יש מעט מגישות ורפורטיות וצריך ייצוג הולם. אחרי הכל, אתן יותר ממחצית מהאוכלוסייה. אבל חשיבותו של תא העיתונאיות חיבת להימדד לאורך זמן ולא רק סביב פרשת עמנואל רוזן. אני חושב שהן צריכות להיזהר ולקבוע אמות מידה מחמירות. נורא קל להרוס חיים של עיתונאי או של כל אחד במחי יד. גם לעיתונאי שכשל או ששגה או שסרח, מגיעה זכות חזקת החפות. עם כל הכבוד לתא הזה, הוא לא יכול לקחת על עצמו את תפקיד השופט והתליין. גם פורום תקנה חרצו גורלות של אנשים. אם בית המשפט יחרוץ - שאפו (הראיון נערך לפני הרשעת הרב מוטי אלון, נ"ע). אבל צריך לבדוק את זה בפרספקטיבה של זמן. אני בעד התאגדויות וולנטריות על פי מגדר, נושאים או גיאוגרפיה, אבל יחד עם זאת, בהיבטים של דיני נפשות וקניין של אדם על חייו המקצועיים, טוב יעשו אם יספרו עד 10 בטרם יחרצו את דינו ולא ינסו לשחק את אלוהים.