שינויים בהרגלי החיסכון - איך זה ישפיע על הבורסה?

מיליון אנשים חטפו סטירה מצלצלת. מיליון מובטלים ובעיקר חל"תניקים איבדו את הביטחון הכלכלי שלהם. לחלק מהם אומנם נגמר הכסף, אבל רובם יכול עדיין להתגלגל. הבעיה אצל הרוב היא לא בקניות במכולת, אלא בביטחון. הם איבדו את הביטחון הכלכלי. עבודה זה לא רק התלוש שמגיע בתחילת החודש, זה גם התלושים שיגיעו בחודש הבא, בעוד חודשיים ובעוד שנה. ביטחון תעסוקתי הוא המנוע מאחורי הצריכה, הוא המנוע מאחורי הצמיחה. כשנעלם הביטחון התעסוקתי יש חשש גדול ועוברים למוד של חיסכון. פחות צריכה יותר חיסכון.

לא רואים את זה עדיין בנתונים הרשמיים של האוצר. אבל אנחנו כבר עכשיו חוסכים יותר. מי שיכול. חלק מאיתנו עדיין נמצא בשלב ההישרדות. אנשים שאיבדו פרנסה או חלק ממנה (מקבלים דמי אבטלה במסגרת חל"ת) דואגים בשלב הראשון לצריכה ההכרחית. אין להם עודפים לחיסכון, אבל כשיהיה – הם יסיטו את הכספים האלו לחיסכון על חשבון צריכה. יהיו גם רבים שברגע שהמצב שלהם יתאושש ייכנסו להתקף הוצאות – יבלו, יטוסו, יבזבזו. אבל אחרי ההנגאובר צפויה ירידה בקצב הצריכה.

1.4 טריליון בפיקדונות ועו"ש
האינדיקציה הטובה ביותר לחוסר הביטחון הכלכלי של הציבור, לרצון "לשים כסף בצד" ולהגדיל את החיסכון היא היקף הפיקדונות בבנקים. הבנקים מפרסמים את היקף הפיקדונות והעו"ש של הציבור בדוחות הכספיים. מעולם לא נרשמה עלייה כזו מרשימה (ראו בטבלה). במחצית הראשונה של השנה היקף הפיקדונות והעו"ש עלה בחמשת הבנקים הגדולים ב-133 מיליארד שקל ל-1.4 טריליון שקל. גם פיקדונות זה חיסכון. הציבור כבר מתחיל להגדיל חסכונות כשבשלב הראשון כצפוי הוא פשוט חוסך במכשיר הכי סולידי שיש. זה יעבור לו בהדרגה, הוא לאט לאט יקבל ביטחון ויעביר כספים לאפיקים מניבי תשואה (אך מסוכנים יותר).

פיקדונות ועו"ש בבנקים (במיליארדי שקלים):

חלק מהגידול הזה הוא הסתה של חיסכון בסיכון לחיסכון סולידי. בחודש מארס, על רקע התפרצות הקורונה בעולם, הציבור ברח מהקרנות נאמנות בעיקר לפיקדונות ולעו"ש. היקף הפדיונות עמד על 40 מיליארד שקל. מאז הציבור התחיל לחזור ועדיין מדובר בפדיונות נטו של כ-30 מיליארד שקל. היו גם פדיונות באפיקים אחרים – החסכונות לטווח בינוני וארוך, אבל במספרים נמוכים יותר. אם נגזים נגיע לפדיונות של 50 מיליארד שקל.
והמסקנה – עשרות מיליארדים נהרו לפיקדונות. מאיפה הם הגיעו? גם מצמצום צריכה, גם ממענקים של המדינה. הציבור כבר במוד של חיסכון.

מה יקרה לבורסה?
לתופעה הכלכלית הזו של הגדלת החיסכון יש שתי השלכות סותרות. כשצורכים פחות, המשק פחות צומח והחברות במשק פחות צומחות. זה לכאורה פחות טוב למשק ופחות טוב לחברות. במילים אחרות – החברות בבורסה עלולות לסבול מכך. אבל, תזכורת – הבורסה שלנו כוללת חברות רבות שמושפעות גם ובעיקר מהשווקים בחו"ל. אז נכון שזה לא ישפיע עליהן, אבל – תזכורת נוספת – מה שקורה אצלנו מתרחש בכל העולם.
מול התופעה הזו שלכאורה משפיעה לשלילה על הבורסה, החיסכון כאמור עולה. חיסכון מופנה בחלק מסוים גם למניות. השאלה מי גדול יותר – הגידול בהשקעה במניות כתוצאה מהגידול בחיסכון או ההיצע במניות בגלל תוצאות פחות טובות. בשנים האחרונות השווקים עולים – גם בזכות תוצאות עסקיות של החברות, אך בעיקר בזכות הר של כספים שמחפש אלטרנטיבה להשגת תשואה. בתקופה של ריבית אפסית, הכסף מחלחל בהדרגה לאפיקים מסוכנים יותר לרבות מניות – רק שם אפשר להשיג תשואה (אם כי עם סיכון). אז המקרו (ריבית אפסית) שם בצל את המיקרו (תוצאות החברות), ובהתאמה מאוד יכול להיות שהמקרו (חיסכון) יגבר על המיקרו (תוצאות החברות).

לאן הולך הכסף שלכם?
לא נעים להגיד – אבל, יש משהו חיובי במגפה הקשה הזו. אם היא הצליחה לשנות את הרגלי הצריכה והרגלי החיסכון שלנו – אז חייבים להודות שהיא הצליחה לשנות משהו שכבר היה כמעט בלתי ניתן לשינוי. תודה לווירוס, תודה שאנשים מפנימים שהם צריכים לדאוג לעתיד שלהם כי אין ביטחון תעסוקתי, כי אין ביטחון כלכלי, כי אין להם פנסיה. אנשים רבים פונים אלינו בשאלות על פנסיה, השתלמות וגמל. הם נזכרו לבדוק את הניירות האלה ששולחים להם פעם בשנה. הם נזכרו לשאול אם הכסף יספיק להם? התשובה לרוב היא – לא. כדי שהפנסיה שלכם תספיק, רובכם צריך להגדיל אותה או לחסוך באפיקים נוספים. במקרים רבים זה מגיע יחד עם צמצום הוצאות. אגב, הקורונה בלי ששמתם לב, צמצמה לכם בהוצאות רבבות שקלים. אין חוגים, אין בילויים, אין מסעדות, אין טיסות וטיולים לחו"ל. זה זמני, זה בטח לא מצב רצוי, אבל זו עובדה. החיסכון בהוצאות עוזר לאנשים שנמצאים בחל"ת ובאבטלה לגמור את החודש, ואפילו משפר את מצבם הכלכלי של רבים אחרים.

ככלל, הכסף שלנו מופנה לשני אפיקים – צריכה וחיסכון. אם אנחנו צורכים יותר נחסוך פחות וההיפך. הכוחות שמשכנעים אותנו לצרוך "גדולים עלינו". אנחנו כמעט שלא יכולים להתנגד להם. אנחנו צורכים חו"ל פי 5 מאשר היה לפני 15-20 שנה, אנחנו צורכים תקשורת באלפי שקלים בחודש (למשפחה), אנחנו צורכים מסעדות, משחקי מחשב, בגדים, מכוניות בקצב רצחני. לצריכה יש לובי חזק מאוד – זה מתחיל בפרסום אגרסיבי, נמשך בלחץ חברתי, באינטרסים של המדינה, של החברות ונגמר בהתמכרות. אנחנו אוכלים הרבה יותר ממה שאנחנו צריכים. גם משלמים וגם מסכנים את הבריאות שלנו.

אז כן, יש משהו חיובי בהקטנת צריכה. אבל אין שום דבר הגיוני בלחסוך רק בפיקדונות. פיקדונות זה אומנם סולידי ובטוח, אבל אם מדובר בחיסכון ארוך טווח וזה כנראה הכסף שזורם עכשיו לפיקדונות, המקום הטוב ביותר שלו הוא פיזור בין אפיקים שונים לפי רמת הסיכון של כל אחד. זה יחלחל לאנשים שלאט לאט יצאו מהשיתוק שבו הם נמצאים, ואז תצפו לתהליך של זרימת כספים למניות ולאג"ח. כלומר, לא רק ששיעור החיסכון מתוך ההכנסה הפנויה יעלה, אלא גם שחסכונות סולידיים יעברו בהדרגה לחסכונות פחות סולידיים. המסקנה היא ביקושים שוטפים למניות. זו לא כל המשוואה, יש גם היצע, יש המון גורמים שמשפיעים על השווקים הפיננסיים, אבל זה פקטור חדש וזה פקטור משמעותי.