הארנק הדיגיטלי: איך בעצם כורים ביטקוין?

על הביטקוין כבר בטח יצא לכם לשמוע ומונחים כמו 'מטבע מבוזר', 'ארנק דיגיטלי' ו'בלוקצ'יין' אולי כבר יותר מוכרות מבעבר. אולם נדמה שהסוגיה שנשארת עלומה פעם אחר פעם היא דווקא סוגיית הכרייה של הביטקוין, קרי, האופן שבו ניתן בכלל להשיג את המטבע שלא באמצעות עסקת סחר חליפין. אז מה זו בעצם כריית ביטקוין? איך מרוויחים מזה וכיצד זה מתבצע? הנה כל התורה על רגל אחת:

רשת הביטקוין היא למעשה רשת מחשבים המאפשרת להעביר מטבעות בין אנשים ללא גורם מתווך שביכולתו לצנזר או למנוע מהעברות אלה להתקיים. הרשת, אינה שייכת לשום גורם או אדם ולמעשה, כל אחד יכול לקחת בה חלק. המנגנון הייחודי העומד מאחורי רשת הביטקוין, נקרא 'בלוקצ'יין' (שרשרת בלוקים), המכילה את כל היסטורית העסקאות שנעשו אי פעם במטבע, כאשר המידע בשרשרת הבלוקים מורכב מחבילות מידע הקשורות זו בזו באופן מתמטי ואינן ניתנות להפרדה או שינוי. כל חבילת מידע שכזו, מכילה עסקאות שאושרו ונקשרות לבלוק הקודם באופן כרונולוגי ובכל 10 דקות בממוצע, נוצר בלוק חדש המכיל מידע על ההעברות שאושרו באותו הבלוק.

אז איך כורים ביטקוין, בעצם? תהליך כריית ביטקוין, מהווה את הבסיס האבטחתי של המטבע ומטרתו היא לחתום על צרור עסקאות (בלוק) ולאשרר את אמינותן. בפועל, הכרייה מתבצעת באמצעות פתרון של שורת תרגילי חישוב מורכבים ביותר כאשר הכורה הראשון שמוצא פתרון בכל בלוק שנוצר, מקבל כפרס את אותם מטבעות ביטקוין נחשקים.

עם הקמת הרשת, קיבלו הכורים על כל פתרון בלוק כ- 50 ביטקוינים ואילו כעת, הפרס עומד על 12.5 ביטקוינים בלבד. לשואלים מדוע חלה הידרדרות כל גדולה בשווי הפרס, נסביר שבכל ארבע שנים לערך, התמורה יורדת במחצית שוויה וכאשר תגיע לשברירים, לבסוף נגיע למעשה למגבלת כמות המטבעות הידועה של 21 מיליון מטבעות אפשריים. ההגבלה הכמותית של המטבע, מגדילה בפועל את הקושי להשיג מטבעות ובכך מתאפשרת בעצם עליית ערך טבעית של המטבע וקיומה של כלכלה דיפלציונית.

הקושי למציאתו של בלוק, נקבע על ידי סכימה של כוח החישוב העומד לרשותם של כלל מחשבי הכרייה והוא מתאים עצמו אחת לשבועיים לערך, כך שכל עלייה או ירידה דרסטית בכוח החישוב משפיעה על מהירות מציאת הבלוק הבא, עד לנקודת חישוב הקושי הבאה בה מתעדכן פרמטר האחראי על הסתברות מציאת בלוק ובכך מושפעת רמת הקושי.

עקב עליית כוח החישוב למספרים עצומים, כיום כורה יחיד (או חווה של כורים) כמעט ואינו מסוגל למצוא בלוק בכוחות עצמו. לכן, כדי למזער סיכונים (כמו החזר השקעה/עלויות תפעול), פותחה טכניקת 'בריכות כרייה' (('Mining Pool' במסגרתה משלבים מספר כורים את יכולות המחשוב העומדות לרשותם בכדי לכרות ביטקוינים. בריכת כרייה היא שרת מרכזי השולח לכורים את המשימות ואילו הכורים שולחים את רצף התשובות האפשריות אליהם הגיעו עד היווצרות הבלוק. טכניקה זו, מאפשרת חלוקה קבועה של המטבעות המתקבלים על פי החלק היחסי של הכורה במציאת הפתרון מבלי למצוא בלוק בעצמו (בדומה להגרלה משותפת, רבים מנסים אחד מנחש, בפרס חולקים כל המשתתפים) .

המורכבות שבכריית ביטקוין, הובילה לכך שכיום כרייה מתבצעת על פי רוב בעיקר בידי מקצוענים, וזאת משום שלשם הכרייה, נדרש כוח מחשוב אדיר וציוד ייעודי, המסוגל לבצע משימה אחת בלבד – לפתור את משימות החישוב בקצב מירבי. ביחס למחשב ביתי, מדובר ביכולת חישוב גבוהה פי עשרות מונים כאשר כל יחידת חישוב ייעודית שכזו, צורכת חשמל כמו מפזר חום ביתי (כ-1,500 וואט לשעה!) ופולטת חום בהספק דומה. לכן, מכיוון שכרייה מקצועית דורשת מתקנים וציוד מותאמים ליעילות מרבית, עלות חשמל נמוכה ופתרונות קירור יעילים, לרוב תוכלו למצוא את הכורים בארצות קרות יחסית, שבהן ייצור החשמל מתקבל בעיקר ממקורות אנרגיה מתחדשת.

לא אחת נשאלתי "למה שלא נכרה ביטקוין בעצמנו?!" ואני משיב - מכיוון שמדובר בשוק חופשי, ניתן לומר שבסופו של דבר אם יש מישהו שיכול להפיק מטבעות באופן יעיל יותר, אזי שכוח החישוב תמיד יתכנס לנקודה בה הכורה המקצועי ביותר, בעל עלויות התפעול הנמוכות ביותר, ימשיך להרוויח כסף ואף יקנה ציוד נוסף. בישראל, עלות החשמל הממוצעת עומדת על 60 אג' לקילוואט ותנאי מזג האוויר הים תיכוניים שלנו, דורשים הוצאות נוספות על קירור. באיסלנד, עלות החשמל עומדת על פחות מ- 15 אג' לקילוואט וכמעט שאין כל צורך בעלויות קירור ומיזוג נוספות. לכן, האיסלנדי הממוצע יוכל להמשיך ולכרות ואף להישאר ריווחי עם אותו ציוד, הרבה אחרי הישראלי שיגיע לבסוף לנקודה שבה הוצאות התפעול יעלו על הרווח.

אנשים נוהגים לדמות כריית ביטקוין לכריית זהב; ככל שעובר זמן, כך הכרייה נעשית מורכבת יותר ודורשת מיומנויות גבוהות וציוד מתוחכם יותר והמטבעות הופכים לנדירים יותר לאיסוף. הדמיון לזהב כל כך חזק, שבכל פעם שרואים אימוץ ושימוש גוב והמחיר של הביטקוין מטפס שוב מתחילה "בהלת זהב" בדמות כורים חדשים וציוד כרייה חדש ומשוכלל יותר.

הכותב הוא שלום כהן, יזם ויועץ טכנולוגי, המתמקד בעולם הבלוקצ'יין והמטבעות המבוזרים