"מהפכה" בדיני המס - הוצאות השגחה על ילדים יוכרו כהוצאה לצורכי מס

בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של חמישה שופטים, דחה היום (ה') פה אחד את ערעור פקיד השומה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שקבע כי הוצאה שהוציא אדם במחיר השגחה על ילדיו בעת שהוא יוצא לעבודתו היא הוצאה בייצור הכנסה המותרת בניכוי מן ההכנסה החייבת.

פסק הדין העיקרי נכתב על ידי השופט א' ריבלין אשר קבע, בין היתר, כי "הוצאת השגחה על הילדים היא הוצאה בעלת זיקה ממשית וישירה לייצור ההכנסה והיא מוצאת על-מנת לאפשר להורה להפיק הכנסות". לפיכך, ככל שניתן לכמת את ההוצאה שהוצאה לצורך ההשגחה, יש בסיס לקביעה כי הוצאה זו הוצאה לשם ייצור ההכנסה בלבד.

לשיטת בית המשפט העליון, על אף שמדובר בהוצאה מעורבת הרי שלאור תכלית החוק, היא למסות את ההכנסה האמיתית של הנישום, חיוב במס אמת, הרי שהחלק שהוצא בייצור ההכנסה, הוא ה"הוצאה" - הוצאה "לשם כך בלבד ומכיוון שהוא עומד בדרישת הבלבדיות, יש להתירו בניכוי".

בית המשפט העליון שלל את טענת פקיד השומה וקבע, כי "אין יסוד לטענת פקיד השומה כי התכלית המרכזית של ההסדר בדבר נקודות זיכוי היא להחליף התרה בניכוי של הוצאות השגחה על ילדים שמוצאות בייצור הכנסתם של ההורים".

לפיכך, קבע בית המשפט העליון, כי קביעת בית המשפט המחוזי לפיה התשלום לשמרטף או מטפלת, בבית, ניתן כשכר עבור השגחה ויש להתיר את מלוא ההוצאה בניכוי, בכפוף לעיקרון של סבירות ההוצאה, הינה תוצאה זו ראויה היא ואין להתערב בה. לגבי ניכוי הוצאות מעורבות, ישרור הדין הקיים לפיו, פקיד השומה הוא שיקבע את החלק שראוי לנכותו ואת החלק שאינו מותר בניכוי ובמקרה של מחלוקת היא תובא כבעבר להכרעת בית-המשפט.

לאור קביעתו זו, קורא בית המשפט העליון למחוקק, מחוקק המשנה ורשויות המס ואומר, כי על דרך הניכוי, אם בכלל, על אופן חילוץ ההוצאה המותרת בניכוי מכלל ההוצאות המעורבות ולגבי השאלה כנגד הכנסותיו של מי מבני-הזוג ראוי לזקוף את הניכוי, "טוב שייתנו עליהם המחוקק ומחוקק המשנה את דעתם".

בית המשפט העליון מדגיש בפסק דינו, כי "השיקול בדבר עידוד כניסת נשים לשוק העבודה אינו השיקול המנחה ואף אין הוא מהווה שיקול משני בתוצאה אליה הגיע", התוצאה אליה הגיע בית המשפט נובעת, "מעקרונות הבסיס של דיני המס ומהתכלית של מיסוי הכנסתו האמיתית של הנישום, כאשר התכלית החברתית חורגת מעקרונות אלה. לשיטת בית המשפט העליון, "כל שפסקנו היום הוא שבהיעדר חקיקה קמה על-פי דין חובת ניכוי. המחוקק יוכל להחליט אחרת וככל שלא עשה כן אין אנו אלא מצהירים על המצב הקיים".

בעניין תחולת ההלכה שנקבע בפסק הדין, נקבע, כי מקרה זה מצדיק מתן תוקף פרוספקטיבי בלבד וזאת החל משנת המס שתחילתה בחודש ינואר 2010. זאת לאור הצורך החזק להגן על אינטרס ההסתמכות של רשויות המס אשר הפירוש שניתן בפסק הדין כיום להוראת סעיף 17 לפקודת מס הכנסה מביא לשינוי, הלכה למעשה, של הדרך שבה נקטו כלפי הנישומים במשך שנים ארוכות.

יצוין, כי פסק דין זה יש בו כדי להשליך רבות על סוגיית ההוצאות המותרות בניכוי לצורכי מס ולפיכך, לא מן הנמנע, כי רשויות המס יפעלו לסגור "פרצה" זו בדרך של חקיקה, כפי שאף נעשה בעבר (ראה פסק הדין בעניין "קסוטו").

* המידע ניתן על ידי, עו"ד שגיב רון ועו"ד ענת שביט, מחלקת המסים במשרד עו"ד פישר, בכר, חן, וול, אוריון ושות'.