כיום יש הרבה חברות מסחר במט"ח (פורקס), המציעות את שירותיהן וכן תוכנות מסחר שונות. את החברות אפשר לחלק לשלושה סוגים:
החברה הראשונה והפופולרית בארץ היא עושת שוק, כשמה כן היא. לקוח עושה פעולת מסחר, החברה תהיה הצד הנגדי של העסקה (אם הסוחר קונה דולר, החברה מכרה יורו דולר). יש ניגוד אינטרסים מכיוון שכל צד רוצה שהעסקה שלו תרוויח. שיטה זו היא הרווחית ביותר לחברות. בין 70% - 90% סוחרים מתחילים מפסידים את כספם. את החברות הללו די קל לזהות על ידי מרווחי שער קבועים, 4 נקודות אחרי הנקודה (ולא 5 כנהוג בבין בנקאי) וכמובן פרסומים על בונוסים וכל מיני מתנות למיניהן.
אי אפשר לתת את הבונוסים ללא צפי מחיקה של הלקוח. לדוגמא: לקוח פותח חשבון של 5000 דולר ומקבל בונוס או מתנה בשווי 20% מהחשבון, כלומר, 1000 דולר. החברה, שהיא עושת השוק, צריכה להרוויח את ה 1000 דולר הללו (בהנחה שהלקוח סוחר על 2 פיפס) על עסקה ממונפת של פי 50 (עסקה של רבע מיליון) יש כאן רווח של 50 דולר לחברה (למרות שאין רווח על המרווחים).
הלקוח יצטרך לעשות 20 עסקאות ממונפות פי 50 רק כדי שהחברה תרוויח את הבונוס שלה חזרה. מה יקרה אם הלקוח ימחק את התיק בעסקה הראשונה, החברה תפסיד 1000 דולר? נכון שזה לא הגיוני?! החברות הללו מרוויחות מהפסדי הלקוח ולכן אין סיכון בהענקה של בונוסים עד 30% מהכסף או חשבונות מוגנים מהפסדים שמחזירים ללקוח את כל מה שהוא הפסיד בניקוי העמלה.
הסוג השני של החברות הוא white label, נציגה של חברה גדולה מחו"ל שתפקידה להיות גוף שאחראי על שיווק ושימור הלקוחות. חברה זו מרוויחה מהחזרי עמלות שניגבו מהלקוח. חברות אלו לא יכולות לפתור את בעיות המסחר ישירות, אלה מחכות לתשובות מחברת האם. דבר זה יוצר התנהלות ארוכה ומסורבלת לסוחר, מרווחי קניה מכירה גבוהים משאר השוק ותנאי מסחר נוקשים. הרבה פעמים הם עובדים מול עושי שוק. אפשר לראות את זה בנרמול המחירים עם מרווחים קבועים.
הסוג שלישי הוא חברות ה-ECN. מערכת מסחר בין בנקאית שלוקחת מחירים מכמה מקורות ומספקת ללקוח את המחיר הטוב ביותר. סוחרים מנוסים יסחרו דרך חברות אלו שמאפשרות חיבור לשוק האמיתי. מקור ההכנסות של חברות מהסוג הזה הוא דרך עמלה או MARK UP (תוספת קבועה על המחיר השוק), דהיינו, קונה בזול מוכר ביוקר ומשם הרווח נגזר.
חברה נחשבת לאיכותית יותר ככל שהיא קרובה יותר לבנקים, לשוק האמיתי, ולא לספקי נזילות אחרים שמחוברים לבנקים. ככל שהגוף פעיל יותר במעגל הפנימי, היתרון של הקרבה מאפשר מהירות ביצוע ומחיר SPREAD זול יותר. החיסרון של חברות מהסוג הזה הוא שאין מרווחים קבועים, אין הגבלת הפסד מובטחת בנקודה.
לסיכום
אז איך השוק האמיתי של ה-ECN עובד?
מערכת המסחר מקבלת מחירים ממספר בנקים, לוקחת את המחיר הטוב ביותר מכל בנק ומציגה אותו ללקוח בצורה של קניה ומכירה. אחרי שהעסקה בוצעה היא תיתפס בבנק שהציע את המחיר הטוב ביותר. בשלב השלישי הבנק מעביר את העסקה למסלקה שאוספת את כל העסקאות ומחברת אותם. ברגע שיש עודף ביקוש או היצע למטבע מסוים המסלקה תעביר את העודף למסלקה אחרת שיכולה להיות גם בנק גדול והמחיר ישתנה.
היתרון הבולט: הקניה והמכירה לא מתבצעות דרך אותו גוף וספקי הנזילות לא מודעים לתיק הלקוח.
הסוחרים צריכים לשאול את עצמם מספר שאלות, מה חשוב להם - בונוסים וניגודי אינטרסים או שהברוקר שלך ואתה תהיו שותפים לאותה המטרה?
מאת: יועד דרוז - מנהל מסחר ב-real stream trading
*אין בסקירה זו משום המלצה לקנות או למכור בשוק המט"ח והעושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
