ביהמ"ש העליון מכריע: המועד הקובע לעניין שומה הוא מועד שליחתה - פס"ד יוסי נאמן

ביום 10.12.2014 שוב נתן בית המשפט העליון פסק דין הדן בסוגיית ההתיישנות בשל איחור בהמצאת שומות לנישומים - בעניין ע"א 3929/13 פקיד שומה תל אביב 3 נ' יוסי נאמן.
להזכירכם, ביום 6.1.2013, בעקבות בקשת רשות ערעור של משרד גולדמן ושות', נתן בית המשפט העליון פסק דין ברע"א 429/12 יגאל דור און ואח' נ' פקיד השומה. פסק הדין קבע סופית בהמשך לפסק הדין בעניין משה סמי (ע"א 5954/04), כי החל מיום 23.5.2004, במקרה שפקיד השומה איחר בהוצאת שומה לפי מיטב שפיטה (שלוש שנים מתום שנת המס) או בהחלטה בהשגה (תוך שנה מיום הגשת ההשגה) - הרי השומות שהוצאו בטלות.
והנה, ביום 10.12.2014 בעניין יוסי נאמן שוב נתבקשה פרשנותו של בית המשפט העליון בשאלה כלהלן:
מהו המועד הקובע לצורך עמידה בדרישתו של סעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה") המורה לפקיד השומה להוציא צו שומה בתוך שנה ממועד הגשת השגה על שומה שנערכה לנישום, או תוך שלוש שנים מתום שנת המס שבה נמסר הדוח, לפי המאוחר ביניהם? האם זה התאריך שבו שלח פקיד השומה את הצו או התאריך שבו התקבל הצו אצל הנישום?
לעמדת פקיד השומה (המערער) - פסיקתו של בית המשפט העליון בעניין משה סמי ובעקבותיה גם בעניין דור און אמנם עמדה על כך שעל החלטתו של פקיד השומה להישלח במועד, מאחר שאין תועלת בהחלטה שאינה מובאת לידיעתו של הנישום, אך לא הרחיקה מעבר לכך לדרישה שתוכח המצאה בפועל לנישום.
לעמדת הנישום (המשיב) - הנישום מצדד בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שלפיו נדרשת ידיעתו של הנישום אשר אליה מכוונת בסופו של דבר החלטתו של פקיד השומה. בהמשך לכך, המשיב מצביע על חזקת המסירה הקבועה בסעיף 238 לפקודת מס הכנסה לעניין משלוח הודעות לנישום, המחזקת לשיטתו את העמדה שסיום המעשה המינהלי הוא בנקודת המשלוח.
תוצאה
--------
בית המשפט העליון, מפי כבוד השופטת דפנה ברק ארז ובהסכמת כבוד השופטים א' שהם וי' דנציגר (שישב גם בעניין יגאל דור און), קיבל את ערעור פקיד השומה.
המשמעות
------------
המועד הקובע לצורך סעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה הוא מועד משלוח השומה!
בית המשפט מבהיר כי הקביעה שהמועד הקובע לצורך סעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה הוא מועד המשלוח - אין בה כדי לפגוע בזכויותיו של הנישום בכל הנוגע למועד הגשתו של ערעור על החלטת פקיד השומה [ראו תקנות בית משפט (ערעורים בעניני מס הכנסה), תשל"ט-1978]. לצורך הכרעה בשאלה אם פקיד השומה עמד בחובתו הסטטוטורית, יהא היום הקובע יום משלוח הצו לנישום; ואולם, לצורך הכרעה בשאלה אם הנישום פעל במועד בהגישו ערעור על הצו, יהא היום הקובע התאריך שבו הצו הגיע לידיו בפועל או מוחזק ככזה שהגיע לידיו לפי סעיף 238 לפקודת מס הכנסה. היינו, העמידה במועד שנקבע בסעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה אינה משפיעה על השאלה של הוכחת ההמצאה לנישום. על פקיד השומה לקבל את ההחלטה ולשלוח אותה בתוך המועד הקבוע בסעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה.
עם זאת, ככל שהדברים אמורים בהוכחה שהנישום קיבל את ההחלטה (לצורכי הגשת ערעור או לכל צורך אחר) ימשיך לחול "כלל ההמצאה" הקבוע בסעיף 238 לפקודת מס הכנסה, המורה כי הודעה תומצא לידיו של אדם או בדואר רשום לפי מען עסקו או במעונו הפרטי כפי שהם ידועים לאחרונה, תוך קביעה כי הודעה שנשלחה בדואר רשום יראו אותה כאילו הומצאה ביום השישי לאחר יום המשלוח, וכי הודעה שהנמען סירב לקבלה יראו אותה כאילו הומצאה כדין.
להזכירכם לעניין חזקת ההמצאה:
1.בפקודת מס הכנסה - חל סעיף 238 לפקודת מס הכנסה - הודעה שנשלחה בדואר רשום יראו אותה כאילו הומצאה ביום השישי לאחר יום המשלוח.
2.בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 - לפי סעיף 80 לחוק בשילוב עם סעיף 141(ב) לחוק - נשלח מסמך בדואר, רואים אותו כאילו הומצא לנמען ביום החמישי לאחר שנשלח, אף אם סירב הנמען לקבלו.
3.בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 - סעיף 109 לחוק קובע כי "מותר למסור הודעה וכל מסמך אחר לפי חוק זה לאדם, בין לידו ובין בדואר רשום לפי מען בית מגוריו או בית עסקו, הידוע לאחרונה, בכפוף להוראות בדבר סדרי דין בבתי המשפט".

הכותב - ממשרד גולדמן ושות' עורכי דין

אין במידע המופיע בגיליון זה או בשירות הניתן למנויי אתר "כל מס" כדי להוות ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי ואין באמור כדי להוות מענה לנסיבות מקרה קונקרטיות ו/או ספציפיות, לחוות דעה או להביע עמדה ביחס למקרה מסוים