דחיית ערעור בקשר לגידול הון בלתי מוסבר

תקציר ע"א 2099/13
הרצל נצר נ' המשיב: פקיד שומה חדרה

בית המשפט העליון דחה ערעור שעניינו גידול הון בלתי מוסבר, לאחר שאימץ את ממצאיו העובדתיים והמשפטיים של בית המשפט המחוזי.
השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים
---------------------------------------------------------------
המערער הוא קבלן לעבודות בנייה הפועל בתחום המקרקעין והבנייה, אשר נדרש להגיש הצהרות הון. השוואה של הצהרות ההון שהגיש המערער ליום 31.12.2004 וליום 31.12.2007 הובילה את המשיב למסקנה כי נמצא אצל המערער גידול הון בלתי מוסבר בסך של כ-2,107,000 ש"ח. נוסף על כך, המשיב מצא כי המערער לא הצהיר על שתי הכנסות בשנות מס אלה: הכנסה בסך 1,005,229 ש"ח כתוצאה ממכירת מניות בשנת 2005, והכנסה בסך 291,000 ש"ח כתוצאה ממכירת קוטג' שבנה המערער ובתו מכרה בשנת 2006. המשיב סבר כי הרווח ממכירת הקוטג' צריך להיחשב להכנסה עסקית של המערער.
בית המשפט המחוזי בחיפה בחן את טענות הצדדים אחת לאחת וקיבל בעיקרם של דברים את עמדתו של המשיב. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המערער כי הוא קיבל כהלוואה סכום של 120,000 דולר, ולכן יש להפחית סכום זה מגידול ההון שיוחס לו. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המערער שלפיה ביום 31.12.2004 החזיק סכום של 200,000 דולר שהתקבל מהורי אשתו, ולכן יש להגדיל את סכום הנכסים שהיה למערער ביום זה. עם זאת, הוא הוסיף וקבע כי אין בכך כדי להפחית את גידול ההון הבלתי מוסבר, שכן המערער השתמש בכספים אלה במהלך שנת 2005, כך שיש להגדיל את רכיב השימושים בהצהרתו של המערער לשנה זו באופן שאינו משפיע בסופו של דבר על גידול ההון הבלתי מוסבר. נוסף על כך קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת המשיב בכל הנוגע לשווי הרכישה של מגרש שקנה המערער בשנת 2006.
בערעורו דנן חזר ותקף המערער את הקביעות באשר לגידול ההון שיוחס לו. בטיעונו בפני בית המשפט העליון הוא התמקד בשני סכומים עיקריים שהובאו בחשבון בגידול ההון שלו - הסכום של 200,000 דולר שהתקבל מהורי אשתו וכן שווי הרכישה של המגרש.
דיון
---
דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא פסק דין מפורט אשר בחן אחת לאחת את הטענות הנוגעות לכל עסקה ולפעילותו הכלכלית של המערער, אשר היו רלוונטיות להכרעתו, קבע ממצאים וביסס את מסקנותיו על הדין. בעיקרו של דבר, יש לאמץ את מכלול הממצאים העובדתיים והמשפטיים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
למעלה מן הצורך התייחס בית המשפט העליון לטענות שהעלה המערער. קביעתו של בית המשפט המחוזי באשר לכך שהכסף אשר התקבל מהוריה של אשת המערער הוצא כבר בשנת 2005, התבססה על עדותו של המערער עצמו בהליך שהתנהל בפניו. זהו כמובן ממצא עובדתי אשר לערכאת הערעור אין מקום להתערב בו. בכל הנוגע למחיר הרכישה של המגרש קבע בית המשפט המחוזי כי אין לקבל את הטענה שהמגרש אכן נרכש במחיר אשר עליו הצהיר המערער, בשים לב לבחינה של תנאי השוק. קביעתו של בית המשפט המחוזי לגבי שווי המגרש התבססה על ממצאים עובדתיים שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם.
תוצאה
--------
הערעור נדחה. המערער חויב בהוצאות בסך 50,000 ש"ח.
בבית המשפט העליון
לפני כב' השופטים ס' ג'ובראן, ד' ברק-ארז ומ' מזוז
ניתן ב-29.12.2014