אופן חישוב הזכאות לגמול שעות נוספות

מהן שעות נוספות?
--------------------------
חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951(להלן: "החוק"), מגדיר שעות נוספות כ-"שעות העבודה העודפות על התחום שנקבע ליום עבודה או על התחום שנקבע לשבוע עבודה". בחוק מוגדר משך יום העבודה "הרגיל" של 8 שעות ויום עבודה מקוצר בן 7 שעות עבודה ביום שלפני מנוחה שבועית וערב חג.
'שבוע עבודה' לפי החוק הוגדר תחילה על בסיס של 47 שעות ובהמשך תוקן ל- 45. יש להדגיש כי הגדרות אלו אינן משקפות את המצב החוקי במלואו ויש לקראן במשולב עם הוראות צווי ההרחבה שפורסמו לאורך השנים, כפי שיפורטו להלן.
החוק הסמיך את שר העבודה (כיום הסמכות מצויה בידי שר הכלכלה) לקבוע באמצעות תקנות תחום יום עבודה מקוצר או שבוע עבודה מקוצר, לעבודות מסוימות בנסיבות מסוימות המפורטות בחוק. כמו כן,החוק קובע כי שר העבודה רשאי לאשר הסכם קיבוצי שבו יקבע יום עבודה ארוך משמונה שעות עבודה או שבוע עבודה ארוך מ- 45 שעות, אשר דינם יהיה כיום עבודה ושבוע עבודה על פי החוק. ואכן הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה בנושא נחתמו ופורסמו:
-----------
בשנת 1990פורסם צו ההרחבה בדבר הנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי אשר הרחיב את ההסכם הקיבוצי שחתמה לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים(1) מול ההסתדרות. צו ההרחבה הסדיר את המעבר לשבוע עבודה של 5 ימי עבודה בענפים המנויים בו, וקבע למעשה את האפשרות ליום עבודה בן 9 שעות עבודה רגילות במקום 8.בהמשך בין השנים 1996-2000, קוצר בהדרגה אורך שבוע העבודה במסגרת צו הרחבה כללי לקיצור שבוע העבודה ל- 44 שעות ובהמשך ל- 43 שעות.
לפיכך הלכה למעשה כיום בעוד שבוע העבודה המרבי המוגדר לכלל המשק הנו 43 שעות, משך יום העבודה הרגיל משתנה בהתאם למספר ימי העבודה בשבוע - דבר שיש לו השפעה על אופן חישוב השעות הנוספות. בין פסיקות בית הדין לעבודה ניתן לזהות גישות שונות ביחס להיררכיה שבין ההסכמים. לפי גישה אחת "ההסכמים הנוגעים למעבר המשק לשבוע עבודה מקוצר קבעו כי במקרה של העסקה במשך חמישה ימים בשבוע, לא יעלה יום עבודה על 9 שעות"(2). גישה זו, רואה בצו ההרחבה משנת 1990 מעין הסדר ספציפי לענין אורך יום העבודה. מאידך גישה אחרת הרואה את משך יום העבודה כ- 8.6 שעות עבודה רגילות בשבוע עבודה של 5 ימים(3), לפי גישה זו צו ההרחבה המאוחר משנת 2000 שינה למעשה גם את משך יום העבודה שנקבע ב- 1990.
חשיבות ההגדרה של משך יום העבודה עולה לנוכח פסיקת בית הדין הארצי לעבודה(4), כי באופן עקרוני חישוב השעות הנוספות ייעשה על בסיס יומי תוך שלילת האפשרות לבצע חישוב המתבסס אך ורק על מכסת השעות השבועית. כלומר, השעות הנוספות נספרות על בסיס יומי ולכן ביום שהעובד עבר את המכסה היומית הקבועה בחוק או בצו ההרחבה - הוא יהיה זכאי לתשלום שעות נוספות גם אם לא עבר את המכסה השבועית המותרת באופן עקרוני. מאידך, מרגע שעבד העובד מספר שעות (שאינן שעות נוספות) העולה על המכסה השבועית – הוא יהיה זכאי לתשלום שעות נוספות, אף אם לא עלה מספר שעות עבודתו על מכסת השעות היומית.
דוגמאות:
------------
מי שמועסק 6 ימים בשבוע - משך יום העבודה שלו הנו 8 שעות במשך 5 ימי עבודה בשבוע(5) ו- 7 שעות בימים שלפני מנוחה שבועית ובערב חג, ברם בשבוע עבודה מלא לא ייתכנו עוד 47 שעות עבודה רגילות, אלא לכל היותר 43. לכן עבודתו תהיה 5 ימים לפי 8 שעות עבודה ליום וביום השישי לעבודה, זה שלפני המנוחה השבועית עבודתו תכלול לכל היותר 3 שעות עבודה רגילות ויתר השעות ייחשבו כשעות נוספות.
אפשרות נוספת הנה לקצר את ימי העבודה במהלך השבוע ולהעביר שעות רגילות ליום שלפני המנוחה השבועית עד שיגיע ל- 7 שעות. למשל להחליט שבאחד מימי א- ה העובד יעבוד 8 שעות ובחמשת הימים האחרים 7 שעות כך שסך הכל יעבוד 8 + 7*5 = 43 שעות.
מי שמועסק 5 ימים בשבוע - אם יועסק בכל אחד מימי עבודתו 9 שעות, כפי שנקבע בצו ההרחבה מ- 1990 - יגיעו מספר שעות עבודתו ל- 45. אולם לא ניתן להעסיק 45 שעות רגילות, אלא רק 43. לכן ניתן להעסיקו במשך 4 ימים 9 שעות רגילות ויום נוסף במשך 7 שעות רגילות (9*4 + 7 = 43). לחלופין ניתן לחלק את 43 השעות השבועיות באופן שווה, כך שהעובד יועסק 43/5 דהיינו 8.6 שעות ליום שהן 8 שעות ו-36 דקות.
לסיכום, בבואו להחליט מה שיטת החישוב המתאימה לו על המעביד לקחת בחשבון את אופן התשלום עבור שעות נוספות הקבוע בסעיף 16 לחוק - בעד 2 השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום עליו לשלם שכר בשיעור 125% משכרו הרגיל והחל מהשעה הנוספת השלישית עליו לשלם שכר בשיעור 150%.

(1) לשכת התיאום מייצגת את הענפים הבאים: תעשייה, מלאכה, שמירה ואבטחה, בתי קולנוע, חברות ביטוח, קבלני ניקיון ואחזקה, יבוא, יצוא, מסחר בסיטונות, למעט מעביד שעיסוקו בחלקו במסחר סיטונאי וחלקו במסחר קמעונאי. ענפי השירותים העסקיים המפורטים להלן: אריזת מזון, אריזות מוצרים (כללי), אחסנה בערובה, אחסנה בקירור, אחסנה כללית, בלדרות, האחדות מטענים, הובלה יבשתית, הפצת סרטי קולנוע וטלוויזיה, סוכנויות לסחר חוץ, סוכנויות של יצרנים או סוחרים מחו"ל, השגחה, סוכני קניות, ספירת סחורות, ספנות (סוכנויות), עמילות מכס, שילוח בינלאומי, שירותי משרד, שירותי תקשורת וטלקס, תעופה (סוכנויות).
(2) למשל ראה עב (אזורי ת"א) 6421/04 עזורי קרן נגד שריפי ורד, דינים אזורי לעבודה 2006 (45) 222 (26/07/2006).
(3) למשל, עב (אזורי ת"א) 4608/04 קייזמן ארז נ' חברת אנדרומדה מחשבים בע"מ ואח', דינים אזורי לעבודה 2007 (1) 772 (03/01/2007): "סעיף 2 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן בפרק זה: "החוק") קובע כי יום עבודה לא יעלה על 8 שעות. ההסכמים שנחתמו בעקבות מעבר המשק לשבוע עבודה מקוצר בן חמישה ימים קבעו כי במקרה של העסקה בשבוע עבודה מקוצר, לא יעלה יום עבודה על 9 שעות. מכוח ההסכם הקיבוצי מיום 9.1.95 וצו ההרחבה שנכנס לתוקפו ביום 1.12.1996, קוצר שבוע העבודה לעובדים מ- 45 שעות בשבוע ל- 44 שעות ללא הפחתה בשכר והחל מיום 1.7.1997 קוצר שבוע העבודה ל- 43 שעות, שהן 8.6 שעות עבודה בכל יום".
(4) דב"ע נב/3-242 אוריינט קולור נ. ממן מיכל, פד"ע כה 541.
(5) הימים א' – ה' ליהודי ולמי שאינו יהודי ובחר את יום שבת כיום המנוחה השבועי שלו.

(*) הכותב/ת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"

אין במידע המופיע באתר "כל עובד" או בשירות הניתן למנויי האתר כדי להוות ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי ואין באמור כדי להוות מענה לנסיבות מקרה קונקרטיות ו/או ספציפיות, לחוות דעה או להביע עמדה ביחס למקרה מסוים.