למה משה מכנה את המן "עינוי" ומה הקשר לשוק המניות ושוק האג"ח?

מה עדיף - ציפור אחת ביד או שתי ציפורים על העץ? הדילמה הזו בין אפשרות לרווח גדול אך לא בטוח לבין רווח קטן יותר, או שמירה על הקיים, באופן בטוח תוך כדי וויתור על פוטנציאל הרווח הגדול יותר מאפיין את הטרייד אוף בין מסחר במניות לבין השקעות סולידיות יותר כמו אג"ח או פקדונות הבנקים. 

המניות משקפות פוטנציאל לרווח עצום, במקרים מסוימים של מאות אחוזים. אדם שידע להשקיע בחברת אפל או אמזון לפני כמה שנים ראה את כספו מוכפל כמה וכמה פעמים. מצד שני הן עלולות לגרום גם להפסד, לעיתים אפילו של כל הכסף המושקע. ישנן לא מעט דוגמאות של מניות של חברות שנפלו מאז תחילת שנת 2022 בלמעלה מ-90%. בשוק האג"ח לעומת זאת זה שונה. מבלי להיכנס כעת למורכבות של הסוחרים בשוק האג"ח שכן עלול להיות תנודתי בעיקר באגרות הארוכות, נאמר שהרעיון הבסיסי הוא פשוט. אדם מלווה כסף לבנק או לחברה מסוימת תמורת רווח קבוע, אחוז מההון. הוא לא אמור להרוויח יותר מזה אך גם לא פחות.

בשוק הסולידי אם כן, הציפור בכל מקרה תישאר בכיסו מבלי חשש שתתעופף לה. המניות לעומת זאת הן שתי הציפורים שעל העץ, שעשויות לייצג רווח כפול ומכופל, אך עלולות גם להתעופף להן ולשהאיר את המשקיע בידיים ריקות. (נזכור שזוהי דוגמה קיצונית ובדרך כלל המניות לא משקפות תנודתיות כה עזה וגם בשוק האג"ח יש סיכונים, אך באופן כללי זה היחס ביניהן). 

כותרת ראשית

תמשיך את המומנטום? הצפי לדוחות של WIX

גלובל | רוי שיינמן | 19/11/2024

- כל הכותרות

הנאסד"ק עלה ב-1%; סופר מיקרו זינקה ב-31%, אנבידיה עלתה ב-5%

תמשיך את המומנטום? הצפי לדוחות של WIX

האנליסטים מורידים את התחזיות לרווחי החברות ב-2025, יש סיבה לדאגה?

איום גרעיני וקריסה כלכלית: אלף ימי מלחמה באוקראינה

סוכנות S&P משדרגת את דירוג טבע ל-BB; תחזית חיובית על רקע צמצום החוב

עם מעלית ייעודית למכוניות - הפנטהאוז שניימאר רכש ב-54 מיליון דולר

דוחות אקספנג - מה קורה בשוק ה-EV בסין?

0% הון עצמי לרכישת דירה בתל אביב: איפה זה והאם יש כאן קאץ'?

מניית C3.ai מזנקת ב-20% בעקבות שותפות אסטרטגית עם מיקרוסופט

למונייד מזנקת - צופה מעבר לרווחיות עוד שנתיים, ומחיר מניה של 90 דולר

התשואה על אג"ח ממשלתי ל-10 שנים - 4.5%; ומה התשואה על אג"ח ארה"ב

הבנקים ירדו 0.3%; אלביט עלתה 5%, משק אנרגיה ירדה 7%

משרד האוצר וההסתדרות הגיעו להסכמות בנוגע לתקציב 2025

האם הסכם בעל פה על שכר טרחה יכול להחליף הסכם כתוב?

וולמארט מכה את הציפיות ומעלה תחזיות: הכנסות הרבעון השלישי עקפו את ה...

מה ישפיע על השוק בטווח הקצר? דוחות אנבידיה

ההוצאות בכרטיסי אשראי בדרום התאוששו בצפון הירידה נמשכה

מנורה מבטחים משקיעה מעל חצי מיליארד שקל במעונות סטודנטים בבריטניה

"פנינת העמק": שכונה חדשה תבנה במגדל העמק - כמה עולה דירה חדשה?

לראשונה מזה 3 שנים: אלוט מציגה רווחיות ועוקפת את צפי האנליסטים

עוד תכניות

אז מה עדיף? כמובן שהתשובה היא לא שחור ולבן ומשתנה מאדם לאדם אך גם תלויה במצב השוק. אם שוק האג"ח משקף תשואה נמוכה במיוחד, נניח 1%, ואילו שוק המניות משקף פוטנציאל רווח גדול בהרבה תוך סיכון נמוך יחסית יותר אנשים יעדיפו את שוק המניות. אם לעומת זאת התשואה הסולידית מטפסת ומשקפת פוטנציאל רווח גדול יותר, ומנגד שוק המניות הוא תנודתי ומסוכן יותר יותר אנשים יעדיפו את השוק הסולידי. כלומר יש הבדל בין השאלה: מה עדיף לי רווח בטוח של 1% או פוטנציאל רווח של 50%, לבין השאלה: מה עדיף לי רווח בטוח של 4% או פוטנציאל רווח של 7%. העץ הוא לא אותו עץ והציפורים הן לא אותן ציפורים. כך נוצרת קורלציה מסוימת בין שוק המניות לבין שוק האג"ח. ככל שתשואות האג"ח עולות שוק המניות נהיה פחות אטרקטיבי וימשוך פחות משקיעים מה שעלול לגרום לירידות שערים, וכן כשהתשואות בשוק הסולידי נמוכות יותר שוק המניות מקבל דחיפה מזרם משקיעים שמואס בתשואות הנמוכות בבנקים. העיקרון הזה בא לידי ביטוי בפסוק אחד בפרשתנו. 

בפרשת עקב ממשיך הנאום השני של משה רבינו לפני מותו. משה מתאר במהלך הנאום את החיים במדבר, כולל הקשיים שבהם, ללא כחל ושרק:

התיאור הזה ממשיך את התיאור בפסוק הקודם של חיי המדבר כעינוי והרעבה. אולם המפרשים מתקשים בהבנת הקשר בין העינוי וההרעבה לבין אכילת המן בחלק השני של הפסוק. לפי פשוט הפסוק אכילת המן היא חלק מהעינוי, והרי המן ידוע במסורת כמאכל פלאי וטוב, אז איך המן הפך פתאום לחלק מהעינוי? 

כך מתארת התורה את המן בספר שמות: "ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש". ובספר במדבר:  "שטו העם ולקטו... ועשו אתו עגות והיה טעמו כטעם לשד השמן". מאכל שמן במקרא הוא מאכל טעים ומבריא וכך מתואר המן.

גם בספר תהילים מתואר המן בצורה חיובית. במזמור ע"ח מתוארים קורות עם ישראל במדבר והניסים שליוו אותם שם: נס הבאר הפלאית שליוותה את ישראל במדבר מתואר כך: "יבקע צרים במדבר, וישק כתהמות רבה, ויוצא נוזלים מסלע, ויורד כנהרות מים". ובהמשך מתואר גם נס המן: "ויצו שחקים ממעל, ודלתי שמים פתח, וימטר עליהם מן לאכל, ודגן שמים נתן למו, לחם אבירים אכל איש, צידה שלח להם לשבע". המן מכונה אם כן "דגן שמים, ו"לחם אבירים" שאכלו בני ישראל "לשובע".

מלבד פשוטו של מקרא המדרשים מייחסים למן תכונות מופלאות נוספות: "והיה כל אחד מישראל טועם כל מה שהיה רוצה" ומדרשים נוספים מתארים איך הצדיקים היו מוצאים אותו בפתח אוהליהם ואילו הרשעים היו צריכים לחפש אותו במרחקים. 

בספר אור החיים (ר' חיים בן עטר, 1969 - 1743) מנסח את השאלה הזאת באופן הבא: "לפי משמעות הדברים גנאי המן יגיד (המקרא) שאכילת המן הייתה לצד הרעבון (כלומר שאכילת המן נחשבת כרעב), וזה אינו (כלומר, הפרוש הזה אינו נכון) שמצינו שהתורה הרבה בשבחי המן  כאמור והמן וגו' ואמרו רבותינו ז"ל שכל הכתוב בשבחו מדבר, וגם הוא מזון המלאכים (יומא עה) כאומרו לחם אבירים אכל איש". או בספר תולדות יצחק (רבי יצחק קארו, דודו של מחבר השולחן ערוך וממגורשי ספרד 1458 - 1535): " איך אמר ויענך ויריעבך ויאכילך את המן שנראה מזה שהמן הוא עינוי, ואינו כן אלא עונג שנאמר וטעמו כצפיחית בדבש והיה כטעם לשד השמן?"

חלק מהמפרשים ניסו להפריד בין שני חלקי הפסוק. האבן עזרא אומר: "ויענך - בדרך, וירעיבך - "קודם בוא המן". כלומר העינוי הוא עינוי הדרך והרעב הוא לפני שהיה מן, אבל כשהיה מן אין זה נחשב עינוי. בדרך זו הלכו מפרשים אחרים שניסו להפריד בין חלקי הפסוק. 

אולם כמה מפרשים כן מסבירים שהמן עצמו נחשב כהרעבה או עינוי. כך לדוגמה בפרוש בכור שור (רבי יוסף בכור שור, בן המאה ה-12): "וירעיבך - במן!, שלא היה נותן לו אלא דבר יום ביומו. והיינו וירעיבך, שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו, למי שאין לו". הפרוש הזה מבוסס על הגמרא במסכת יומא (עד): המאכילך מן במדבר למען ענותך... אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו". 

פרוש המושג פת בסלו שמופיע בעוד מקומות בתלמוד הוא ביטחון בפרנסה העתידית. אדם שיש לו "פת בסלו" לא מודאג מהשאלה מה יאכל, שהרי יש לו כבר פת בסלו. אדם שאין לו בטחון בארוחה הבאה נחשב רעב כיון שהוא מודאג מהיכן תגיע הארוחה הבאה, גם אם לפני כמה דקות סיים ארוחת מלכים. 

מפרש הבכור שור שייתכן שהמן היה אוכל נפלא, טעים, מזין ומשביע. אוכל חלומי שהיה נוחת בפתח האוהל כל יום ומפרנס את עם ישראל במשך ארבעים שנה. הבעיה איתו הייתה שהוא לא היה בטוח. מי יאמר שמחר ירד המן? והרי השכן שלי (כנראה שהיה רשע) נאלץ אתמול לנדוד שעות ארוכות כדי לחפש אותו? אומר רש"י על הגמרא הנ"ל: "אוכל היום ודואג על למחר". זהו רעב ועינוי תמידי גם אחרי הארוחה הטעימה בעולם, חוסר היכולת לדעת האם עתידי מובטח, ואם אוכל לשים לחם על השולחן גם ביום המחר. המן היה שני ציפורים דשנות ויפות אבל עומדות על ענף מרוחק מבלי יכולת לדעת האם אוכל בסופו של דבר לתפוס אותן. 

המצב הזה, של חוסר וודאות לגבי העתיד, נקרא בפסוק על פי הפרוש הזה "עינוי" ו"הרעבה". אם ניקח את העיקרון הזה אל שוק ההשקעות נראה שזו השאלה שהמשקיע צריך לשאול את עצמו בבואו להחליט מה עדיף לו, האם הציפור ביד של ההשקעות הסולידיות, או שמא פוטנציאל הרווח של שני הציפורים על העץ של ההשקעות היותר מסוכנות. אם הוא מרגיש "עינוי" ו"רעב" וחשש שלא נותן מנוח ולא מאפשר חיים שלווים הרי שכנראה הוא לקח סיכון גדול מדי שלא מתאים לאופיו.

כמו כן, עולה מכאן עיקרון חשוב נוסף. האדם חייב תמיד להישאר עם "פת בסלו". השקעות בשוק ההון לא יכולות לסכן את הארוחה הבאה ואת הבטחון הכלכלי היומיומי. אדם לא יכול להשקיע כסף שאין לו ולא לסכן את כרית הבטחון הכלכלית שלו. התופעה שבה אדם לוקח הלוואות על מנת להשקיע בנכסים ספקלטיביים ש"בטוח יעלו" היא רעה חולה שגרמה ליותר מאדם אחד למשבר כלכלי חריף. הכלל הוא שאפשר להשקיע בשוק המניות רק כסף שאתה יכול להרשות לעצמך להפסיד מבלי לפגוע באופן מהותי ברמת החיים היומיומית שלך.

החזקוני (1250 -1310) הוא מפרש נוסף מאותה תקופה ומאותו אזור של הבכור שור - צרפת של המאה ה-13, והוא מפרש פרוש נוסף עם לקח אחר. תחילה הוא מפרש כמו הבכור  שור, ולאחר מכן מוסיף: "דבר אחר: וירעבך - שאם הוריד לך מן בעוד שהיית שבע מן הצידה שהייתה בידך לא היית משגיח עליו לטעמו, שלא היית מניח לחם שהיית רגיל בו בשביל מן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך, ולכך הרעיבך". 

אומר החזקוני, שאילו היה מוריד ה' את המן מיד, אף אחד לא היה טורח לנסות אותו, שכן היה להם מספיק צידה ממצריים עם אוכל מוכר ואהוב. לכן היה צורך בהתחלה בהרעבה ועינוי, ומתוך הכורח והרעב נאלץ העם לטעום את המן, ואז ראה שטעמו כצפיחית בדבש וכטעם לשד השמן. דווקא ההרעבה אם כן הביאה למצב של אכילת המן - לחם אבירים. 

פרוש הדבר הוא שלעיתים קרובות אדם מעדיף את המוכר והידוע, ולא מנסה דברים חדשים מתוך השגרה הנוחה, והדבר גורם לו להפסיד הזדמנויות חדשות. לפעמים דווקא מצוקה ומחסור מאפשרים יציאה מהקופסא והתנסויות חדשות שמביאות לגילוי דברים חדשים ומועילים. 

פרשת עקב: ההטבות לא מספיקות צריך גם עונשים