ארץ נהדרת היא תוכנית בידור שפועלת על הרעיון של הדגשת דימויים וסטריאוטיפים, בין אם שקריים ובין אם יסודם בגרעין של אמת, והגחכתם. הצגת תכונה מסוימת באופן מוגזם ומודגש היא מנגנון אוטמטי שמעורר באופן כמעט רפלקסיבי צחוק, ואת זה ארץ נהדרת עושה בצורה סבירה. בעונה האחרונה נפלו לידי יוצרי התוכנית עובדי ההייטק שזכו לסדרת סרטונים מגחיכים משלהם, והצרפו לקבוצות אחרות שיוצרי הסדרה נהנים לטפח באדיקות את הסטריאוטיפים המיוחסים להם. במקרה זה, התנאים המופלגים של החברות הללו עוררו את סרטיאוטיפ הגיק מלא ההיבריס והמפונק שנהנה מתנאים מופלגים וחלומיים המנותקים מהמציאות ומהערך האמיתי שהוא יוצר.
ארץ נהדרת אומנם היא תוכנית סאטירה אבל ייתכן שגם הדימוי הזה שהיא טרחה להדגיש יסודו בגרעין של אמת. מפרסומים שונים עלתה תמונה של חברות שקצת איבדו את הצפון בתחום ההוצאות המיותרות עם חופשות המוניות לעובדים ביעדים אקזוטיים, הופעות פרטיות של יוצרים מהשורה הראשונה, משרדים יוקרתיים עם תנאים מפנקים, כל זה מלבד תנאי שכר חלומיים. כמובן שלא מדובר בכל החברות, ולא בכל עובדי ההייטק, שלא מעט מהם עובדים בחריצות ובצניעות, ורבים מהם עברו גם חודשים ושנים של עבודה קשה וסזיפית בטרם הגיעו לאקזיט המיוחל אם בכלל.
יחד עם זאת, יש לשאול מה באמת גורם לתופעה של איבוד הפורפורציות בסוג של ראוותנות והיבריס, שכן התגלו במספר חברות, ועליהם רכבו הקומיקאים של ארץ נהדרת? איך ייתכן שמנהלים לא מבינים שגם אם יש עשרות או מאות מיליונים בקופה אין שום צורך לבזבז אותם על הוצאות ראוותניות שלא תורמות דבר למשקיעים שהם בעצם בעלי החברה (ולא פעם מדובר אף בחברות מפסידות בשורה התחתונה)?
- כל הכותרות
ההסבר ההגיוני הוא שתקופה של שיא ההייפ של ענף ההיטק עם חדי קרן שצצים כפטריות אחר הגשם, גיוסים של מאות מיליונים וכסף שזורם כמיים נוצר ניתוק מסויים מהמציאות והגבולות מאבדים ממשמעותם. בעוד מספר פרשות נקרא את הפסוק "וישמן ישורון ויבעט, שמנת, עבית כסית, ויטוש אלו-ה עושהו וינבל צור ישעתו" - ההשמנה היתירה גורמת לגאווה מיתרת ולתוצאות שליליות. מה יכול להיות הפתרון לבעיה, שכל כך טבעי ליפול בה, בעקבות הצלחה מסחררת?
בפרשת כי תבוא אותה נקרא השבת מסתיים נאום המצוות הארוך של משה, ובהמשך הפרשה מוצג הנאום השלישי שנקרא נאום הברית בו נכרתת מחדש הברית בין עם ישראל לה'. אחת המצוות האחרונות המוצגות בנאום המצוות היא מצוות הבאת ביכורים:
"והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא, והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם... ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלוקיך".
הביכורים היו מתנה צנועה יחסית, לא משהו שהכהנים יכלו להתפרנס ממנו כמו מתנות כהונה אחרות. המשנה מתארת את הבאת הביכורים בצורה הבאה:
"כיצד מפרישים ביכורים? אדם יורד בתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול (ענבים) שביכר, רימון שביכר, קושרו בגמי ואומר: הרי אלו ביכורים". לאחר מכן מתואר איך מובאים הביכורים בתהלוכה גדולה לירושלים בה מתאספים כל תושבי האזור ומקשטים את סלי הביכורים וצועדים לירושלים בשירה. הרבה מאד רעש בשביל אשכול ענבים אחד או תאנה או רימון.
מרימון אחד או תאנה אחת, כמובן, אי אפשר להתפרנס, ונראה קצת מיותר לעלות בשבילם עד ירושלים. מהי אם כן מטרת הבאת הביכורים אם לא לתמוך בכהנים? רבי משה אלשיך (1506 - 1600) מנסח את השאלה בצורה פיוטית: "... שיחרד איש מביתו ומעירו וילך רגלי באשכול ענבים אחד ומן התאנים ומן הרמונים מעט מזער לא כביר... וישם בטנא ועל כתף ישאנו אם דל ואם עשיר... ומה קול החרדה הזאת על פחות משווה חצי דינר?" כלומר, כל הבלגאן הזה של הביכורים והתהלוכה בשביל חתיכת פרי?
בנוסף, התורה לא מסתפקת בהבאת הביכורים אלא מתארת טקס שלם אותו נדרש מביא הביכורים לבצע הם הגעתו למקדש, ועיקרו הצהרה ארוכה הנאמרת לפני הכהן וסוקרת את ההיסטוריה של עם ישראל:
מהי אם כן כל "החרדה" והרעש שמתחולל סביב הביכורים עם צעדה לירושלים והקראה חגיגית של ההיסטוריה של עם ישראל, וכל זה על מנת לתת לכהן פרי אחד או שניים? חלק מהמפרשים מסבירים שהביכורים הם התרופה למחלת ההיבריס והיציאה מפורפוציות שעלולה ללוות הצלחה גדולה. ושוב בשפתו המיוחדת של האלשיך: "והן זאת כוונתו יתברך במצווה הזאת, כי הלא כי יראה האדם עצמו בארץ זבת חלב ודבש שמן ודשן תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד... הלא ידיחנו יצרו בשרירות לבו לאמר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". כלומר ההצלחה הפנומנלית והעושר שיגיעו בארץ ישראל עלולים לגרום לאדם לאבד פורפורציות, להתגאות ולהאמין שהוא כל יכול. ומכאן פתח לשגיאות קשות. באופן דומה כותב דון יצחק אברבנאל (1437 - 1508) "וטעם המצווה הזאת ועניינה... שלא יחשוב אדם שהארץ היא שלו ושכחו ועוצם ידו עשה לו את כל חילו, כי זו פריקת עול ומורא שמים מעליו"
המפרשים מטבע הדברים מסבירים שהביכורים מדגישים בעצם שהצלחת האדם מקורה באל והבאתה ביכורים מסייעת לו לזכור זאת, בכך שהפרי הראשון מוקדש לכהן. אולם אין צורך להיות אדם מאמין דווקא כדי לקבל את העיקרון שלא תמיד ההצלחה קשורה ישירות למאמצים של בעל ההצלחה או לכשרונותיו, ושגורמים נוספים כמו תזמון מסויים, או צרופי מקרים שהביאו להצלחה מעורבים לא פחות בהישגים. כמה אנשים מוכשרים ויזמים מקוריים לא הצליחו במעשיהם, וכמה אנשים בינוניים ומוצרים בנאלים זכו להצלחה עצומה? זכירת האלמנט החיצוני למאמצי האדם בהשגת ההצלחה היא חיונית בשמירה את האדם עם הרגליים על הקרקע והרחקתו מהגאווה שעלולה להשחית את מעשיו.
כגורם נוסף למלחמה בתחושת ה"כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה" מגיע גם הקראת ההצהרה שנקראת "מקרא ביכורים" ונותנת מימד נוסף של הבנה לגבי מקורות ההצלחה. סקירה של ההיסטוריה שהביאה אותנו אל הרגע הזה, העבר הארוך והמפותל הרצוף בקשיים, וכל הכשלונות האפשריים מהם ניצלנו בדרך, מזכירים לנו גם שלולא העזרה שהינו מקבלים מגורם כזה או אחר לעולם לא היינו יכולים להגיע לרגע המשמח של ההצלחה.
אפקט נוסף יש לאמירת הדברים בקול רם. לא רק מחשבה שחולפת במוח אלא ביטוי הדברים בשפתיים באופן שישמע לי ולאחרים נותן להם תוקף חזק יותר "ויודה בהם בקול רם בפיו ובשפתיו כדי שישים את לבו בהם באמונה קיימת" כדברי האברבנאל.
זכרון העבר, ההכרה במגבלות הכשרון והמאמץ, הבנת התלות באינספור גורמים חיצוניים והצהרה ברורה לי ולאחרים שכך אכן היא המציאות יסייע לנו תמיד להישאר עם הרגליים על הקרקע, מחוברים למציאות מבלי לאבד פורפוציות, גם במהלך ההצלחות הגדולות ביותר.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
2.יפה מאוד! מסר מעולה! (ל"ת)יורי 16/09/2022 15:58הגב לתגובה זו0 0סגור
-
1.מסר חשוב !משה 16/09/2022 09:22הגב לתגובה זו3 1יישר כח ,חזק וברוך .סגור
