הכלכלה קורסת והעם לא סלח: ארדואן ספג מכה גדולה בטורקיה

נשיא טורקיה, רג'פ ארדואן, נחשב לאחד השונאים הגדולים של ישראל בעולם. אמש הוא ספג מכה גדולה בבחירות המקומיות. לפי תוצאות ראשוניות שהתפרסמו היום, האופוזיציה לקחה לארדואן את השליטה בשתי ערים מרכזיות – אנקרה ואיסטנבול. בנוסף, 10 הערים הגדולות במדינה נמצאות כעת בשליטת באופוזיציה. המפלגה הזאת, שנקראת בשם מפלגת העם הרפובליקאית (CHP), זכתה בבחירות ברוב המחוזות.

זאת לא עוד מכה בכנף לארדואן, אלא תבוסה של ממש. זאת הפעם הראשונה שהאופוזיציה נוחלת כזו הצלחה מאז 1977. מצד שני, עושה רושם שהעם מאס במנהיג הכמעט בלתי מעורער שלו - זוהי התוצאה הגרועה בהיסטוריה למפלגת ה-AKP של ארדואן.

חשוב לציין כי בטורקיה הבחירות המקומיות משקפות מאוד את המצב הארצי. טורקיה "רצה" עם קצב אינפלציה שנתי של מעל 35% מאז תחילת 2022, כשלפני חודש וחצי הוא עמד על כמעט פי 2 - קרוב ל-70%.

ברקע לתוצאות הבחירות נמצא השפל הכלכלי אליו הגיעה טורקיה. נגיד הבנק המרכזי, פתיך קרהאן, העלה את הריבית ל־50% - הריבית הכי גבוהה שהייתה במדינה ב-20 השנים האחרונות. ארדואן נבחר בטורקיה בשנת 2002 ולמעשה, מאז אותה שנה, הריבית הייתה נמוכה יותר. זו, כמובן, אחת הסיבות לכך שהאזרחים מאסו במנהיג שלהם - המפלגה שלו ארדואן ניצחה את הבחירות המקומיות ב־2019 ללא עוררין 39:21 ברשויות המקומיות (עיריות). כעת, היא ניצחה ב-24 ערים בלבד, כשהמפלגת העם הרפובליקנית זכתה ב-35 ערים.

המשמעות הרחבה ביותר היא ההפסד שארדואן נחל בערים המרכזיות, ולא רק באיסטנבול ואנקרה, אלא גם באנטליה, איזמיר, בורסה ואדנה.

באירופה לא מתקיים מסחר בשל חג הפסחא, אבל מה שכן קורה הוא שהלירה הטורקית נחלשת ב-0.2% מול הדולר, ומחירה עומד סביב ה-32.4 לירה לדולר (לשם השוואה, לפני 5 שנים הוא עמד על 5.77 לירות לדולר), כשהוא איבד יותר מ-9% השנה. רק המטבע של צ'ילה ירד יותר. לפני ההצבעה, חלק מהמשקיעים טענו כי הפסד של ארדואן עשוי לשנות את המפה הכלכלית בטורקיה. בינתיים, ארדואן כבר נשא נאום ונפרד ולא ברור מה יהיה עתידו בפוליטיקה המקומית.

למרות האינפלציה והפיחות במטבע המקומי הבורסה המקומית צומחת

בשנים האחרונות, טורקיה התמודדה עם שיעורי אינפלציה גבוהים, אשר השפיעו באופן משמעותי על כוח הקנייה של אזרחיה. לאחר שהגיעה לשיא של 24 שנים במהלך אוקטובר 2022ועמדה על 85.5%. מדד המחירים לצרכן (CPI) אמנם חווה מאז ירידה בולטת, אלא שמגמה זו הייתה קצרת מועד, כאשר האינפלציה עלתה שוב ל-67% בפברואר 2024, בזמן שצפי האנליסטים עמד על 65.7% בלבד. מי שנפגע לא מעט הוא סקטור בתי המלון והמסעדות שם נרשמה העלייה הגבוהה ביותר - 94.8%, ומחירי החינוך זינקו בכ-92% הבריאות ב-81% והתחבורה ב-78%.

בניגוד לאסטרטגיות שננקטו על ידי רבים מעמיתיו, הבנק המרכזי הטורקי יצא למסלול של הפחתת ריבית במהלך 2022, חרף הלחצים האינפלציוניים המתמשכים. לאורך 2022, מסלול זה נמשך כאשר הורדות נוספות הביאו את הריבית ל-9%. עם זאת, בשנת 2023 חל שינוי נוסף במדיניות של הבנק המרכזי אשר הכריזה על עלייה דרמטית לשיעור של לא פחות 42.50%. מגמה זו נמשכה בשלושת החודשים הראשונים של 2024, בהן הגיעה הרבית לשיעורי שיא של 45%-50%.

שר האוצר הטורקי מחמט סימסק הכריז בחודש שעבר כי האינפלציה צפויה להימשך ברמות גבוהות בחודשים הקרובים. האינפלציה הגבוהה הזו מיוחסת בעיקר להשפעות הבסיס וההשלכות המתעכבות של ההידוק של הבנק המרכזי. עם זאת, הוא צופה ירידה באינפלציה במהלך 12 החודשים הבאים.

על אף האתגרים המשמעותיים העומדים בפני הכלכלה הטורקית, ובעיקר הפיחות המתמשך של המטבע המקומי, הלירה הטורקית, מדד BIST30 הטורקי הציג חוסן מתמשך, כאשר מאז 2019, הוא צמח במעל 756% תוך שש שנים בלבד. עד כה בשנת 2024, מדד המניות הטורקי לא התחיל להראות סימנים של האטה, והמשיך להציג עליות של 23%. בשנים האחרונות, אחד המנועים המרכזיים מאחורי הצמיחה בשוק המניות הטורקי היה הביקוש החזק מצד האוכלוסייה המקומית. אזרחים טורקים חיפשו דרכים לשמור על חסכונותיהם אל מול הלחצים האינפלציוניים והפיחות המהיר של הלירה הטורקית.

כרוניקה של קריסה

בטור שכתב ד"ר אביחי שניר לביזפורטל לפני מספר חודשים, הוא ניסה לנתח את הדרך הכלכלית שעשתה המדינה מאז תחילת שלטונו של ארדואן. לדבריו, בתחילת שנות השלטון של מפלגת החירות והצדק, המפלגה נקטה מדיניות שנחשבת לתומכת בשווקים. היא הפריטה עסקים ממשלתיים רבים, וקידמה קבלת השקעות מחו"ל. כתוצאה מכך, הכלכלה צמחה, והמפלגה התחזקה.

הבעיה היא שצמיחה כלכלית יכולה להסתיר בעיות, אבל לא להעלים אותן. בעיה מרכזית אחת של טורקיה היא שיעור ההשתתפות בכוח העבודה. כאשר שיעור ההשתתפות בכוח העבודה (אחוז האנשים בגילאים 15-64 שמועסקים או מחפשים עבודה באופן פעיל) בטורקיה היה נמוך באופן משמעותי ביחס לארה"ב, ישראל, והממוצע באיחוד האירופאי. אפשר לראות ששיעור ההשתתפות בתורכיה נמוך משמעותית מאשר במדינות מפותחות אחרות. הסיבה המרכזית לכך היא שיעור השתתפות נמוך של נשים בכוח העבודה. כמו כן, בזמן ששיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה מאז שנתו ה-90, היה ונשאר סביב ה- 70%, באירופה ובישראל הוא טיפס מכ-53% לאזור ה-70%. בטורקיה, לעומת זאת, שיעור התעסוקה של נשים היה ונשאר סביב ה- 36%.

כשלא מנצלים חלק גדול מכוח העבודה, פוטנציאל הצמיחה של המדינה מוגבל. זאת אחת הסיבות לכך שהתוצר לנפש של טורקיה היה בשיאו כ- 12 אלף דולרים, בזמן שבישראל הוא סביב ה-55 אלף דולרים, והממוצע של האיחוד האירופאי הוא סביב ה-41 אלף דולרים.

כדי לפצות על פוטנציאל הצמיחה הנמוך, השלטון הטורקי נקט במדיניות יותר ויותר מתערבת לאורך השנים. אם בתחילת תקופת הכהונה של ארדואן המגמה הייתה להפריט חברות ממשלתיות, ולהפחית את ההתערבות של הממשלה בשוק, הרי שבעשור הקודם המגמה התחלפה. זה כלל מינוי מקורבים לתפקידי מפתח, התערבות בוטה בפעילות של הבנק המרכזי, והתערבות בפעילות של הבנקים כדי שאלו ייתנו אשראי בזול לחברות ולאנשים פרטיים. בפרט, המשטר עודד מתן אשראי לחברות בענף הבנייה (שחלקן הגדול נשלט על ידי מקורבים לשלטון), כדי שאלו יבנו כמה שיותר, וכך יעודדו את הצמיחה.

הבעיה עם ביצוע של בנייה ללא מגבלה היא שזה אומנם מגדיל את התוצר, אבל לא בהכרח יש ביקוש לכל מה שבונים. ב- 2018, הפער בין הביקוש להיצע התפוצץ, כשהתברר שיש בטורקיה כ- 2 מיליון דירות לא מכורות, כמות שמספיקה ל- 3 שנים. חברות בנייה נאלצו להוריד מחירים, חלק מהן פשטו את הרגל, והנשיא עודד את הבנק המרכזי לחתוך את הריבית כדי לסייע לביקוש וזה העלה אותה החודש ל-40%.

זה אומנם עודד את הביקוש לדירות, אבל יצר סדרה של בעיות חדשות. ראשית, האינפלציה התעוררה. האינפלציה בתורכיה מעולם לא הודברה לחלוטין - בראשית שנות ה- 2000 היא ירדה למעט מתחת ל-10%, ונשארה יציבה ברמה הזאת. המדיניות הממשלתית שעודדה מתן אשראי זול גרמה להתחלה של עלייה באינפלציה ב-2018, עלייה שנבלמה בעקבות התפרצות מגפת הקורונה ב-2020. אבל כשהמגיפה נגמרה, האינפלציה טיפסה במהירות, והגיעה לאזור ה- 70% ב- 2022. גם ב- 2023, היא תישאר כנראה ברמה גבוהה של סביב ה-60%.

התפרצות האינפלציה ביחד עם הריבית הזולה שהחזיק הבנק המרכזי הובילה למשבר דיור מחודש כי הביקוש התעורר הרבה יותר מהר מההיצע. כשיש אינפלציה משתוללת והריבית נמוכה, אנשים רוצים לרכוש נכסים שהערך שלהם נשמר, וזה מוביל אנשים לשוק הדיור. אבל כשכולם רוצים לרכוש, והאינפלציה משתוללת החלשים נפגעים, כי הם מוצאים את עצמם במצב שבו גם אין להם דירה, וגם אין להם איך לשלם שכר דירה.