מלחמת השקשוקה נמשכת: תביעת לשון הרע הוגשה נגד מיקי רוזנטל ע"י עידן עופר

המאבק העיקש בין החברה לישראל ומשפחת עופר לבין העיתונאי מיקי רוזנטל עולה מדרגה. זאת בעקבות סרטו של רוזנטל, 'שיטת השקשוקה' שמשך תשומת לב רבה, בשל עיסוקו בעסקיה של משפחת עופר ובנושא ההפרטה והניסיון של משפחת עופר למנוע את שידורו בכל דרך אך הסרט הוקרן בסינמטקים ואף הופץ בצורה פירטית.

באמצעות עורכי הדין זאב שרף וצבי גלמן הוגשה הבוקר (ב') ,על ידי 'החברה לישראל' ועידן עופר, לבית המשפט המחוזי בתל אביב, תביעת 'לשון הרע' נגד מיקי רוזנטל, אילן עבודי וחברת 'משהו הפקות בע"מ' על סך 3.5 מיליון שקל.

במקביל להגשת התביעה במחוזי הודיע עידן עופר על מחיקת התביעה בבימ"ש השלום, במטרה להתמקד בתביעה העיקרית בגין הסרט שאינה כלולה בזו אשר בבימ"ש השלום.

נזכיר כי בחודש מאי האחרון, בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את בקשתו של העיתונאי מיקי רוזנטל לדחיית תביעת לשון הרע שהוגשה על ידי עידן עופר בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

בנוסף לכך, בשבועות האחרונים הושלם סרט התגובה שהכינה קבוצת החברה לישראל, ומשפחת עופר, זאת במטרה לנסות לטענתם, 'לתקן את הפגיעה הקשה שפגע בהן רוזנטל בסרטו'. החברה לישראל ומשפחת עופר מקוות שעם הקרנת סרט התגובה יעמוד הציבור על היקף העוול הנורא שנגרם לחברה ולמשפחה על ידי רוזנטל. יש לציין כי כבר לפני כמה חודשים הועלו לאתר YouTube סרטונים שנלקחו מסרט התגובה שמכינה משפחת עופר, אשר נועד להפריך את הטענות שהועלו בסרט של רוזנטל. בנוסף לכך, רוזנטל עצמו כבר מצלם את 'שיטת השקשוקה 2', שהינו סרט תגובה לסרט של משפחת עופר.

ביקורת רבה הייתה כנגד משפחת עופר והחברה לישראל על מאבקן בסרט, ואף נטען בפניהן על ידי גורמים רבים, שבכך הן 'מגדילות' את רוזנטל ופוגעות בעצמן. לכן, משפחת עופר והחברה לישראל החליטו 'להילחם על חשיפת האמת' לדבריהם.

"אי אפשר להשלים עם הפיכת תחקיר 'עיתונאי אובייקטיבי' לאמצעי לרקימת עלילות זדוניות

על פי התביעה שהוגשה היום למחוזי, "לא ניתן להשלים עם רמיסת שמו הטוב של אדם ושמה הטוב של חברה כשהדברים נובעים מתוך מניעים פסולים הבאים מקנאה אישית". בנוסף לכך, נאמר בתביעה כי "אי אפשר להשלים עם הפיכת תחקיר 'עיתונאי אובייקטיבי' לאמצעי לרקימת עלילות זדוניות ולטפילת ביצועם של מעשים שפלים וחמורים, המגיעות לרמה של רדיפה אובססיבית".

חומרה יתירה רואה התביעה בפרסום המתייחס לפסק דינו של בית המשפט העליון, שעה שהסרט עצמו מתיימר, על פי העתירה, להציג במרכז העלילה דיווח, כביכול הוגן ונכון, של פסק הדין של בית המשפט העליון בישראל, לשוות לפירסום גוון של אמינות יתירה, תוך היתלות על האילנות הגבוהים הנטועים בבית המשפט העליון של מדינת ישראל, כל זאת שעה שלטענת האחים עופר, הדיווח אינו אלא פרסום חלקי, קטוע, מגמתי, מסולף, ובחלקים אף כוזב, של פסק הדין האמיתי.

לטענת האחים עופר והחברה לישראל, "אם במדינת חוק, ניתן לדווח באופן מגמתי על דברי שופטים בפסק דין, ועל בסיס דיווח מסולף זה, לרמוס את שמם הטוב של התובעים כי אז כלו כל הקיצים. אז כנראה, מותר הכול.

עיקר התביעה עוסק בהסכם שבין ממשלת ישראל, חברת בז"ן והחברה לישראל: בהתייחס לדרך המגמתית, המסלפת, הדיבתית והמעוולת בה מציג הסרט לציבור את עמדת שופטי בית המשפט העליון בנוגע להסכם בז"ן נטען בתביעה, כי מדברים אלו משתמשע כי, "בין היתר, בית המשפט העליון פסק כביכול כי החברה לישראל בראשותו של התובע , עידן עופר, התקשרה בהסכם ההרשאה במסגרתו, בין היתר, מכרה בתמורה את החזקותיה בבז"ן למדינת ישראל, אך התקשרותה של החברה לישראל היתה, כביכול, התקשרות בהסכם בלתי חוקי, בלתי מוסרי, לקוי ופגום, הנוגד את תקנת הציבור אשר עריכתו מצדיקה, כביכול, עריכתה של חקירה פלילית. ואולם, כביכול, הסיבה היחידה לכך שההסכם לא בוטל נעוצה רק בכך שלבית המשפט העליון לא היתה סמכות לפסול את ההסכם".

ולכן לטענתם של האחים עופר בכתב התביעה החדש, פסק הדין של בג"ץ שונה בתכלית מהפרסום השגוי שניתן לו בסרט, "בפסק הדין נקבע כי הסכם ההרשאה בו התקשרה אף החברה לישראל, מקיף עצמו במתחם רחב של סבירות ונתקבל לאחר ששורה ארוכה של הגורמים המקצועיים הבכירים ביותר, בחנו את הסוגיות במשך שנים, ונתנו את דעתם לכל ההיבטים המשפטיים והכלכליים הרלוונטיים להתקשרות, ולאחר שממשלת ישראל בכבודה ובעצמה נתנה את דעתה ואישרה את ההתקשרות בהסכם"

עוד מציינים האחים עופר, כי "ארבעה מבין חמשת השופטים כלל לא קבעו שההסכמים פוגעים קשות במוסר הציבורי. בנוסף לכך, אף אחד מן השופטים לא קבע שאין זה בסמכותו לפסול או לאשר את ההסכם".

עוד טוענים כי עובדות נוספות שהוסתרו מהצופה בסרט, לפיהן, בסוף התהליך האמור פוצלו ונמכרו בתי הזיקוק בסכום ובתמורה של כעשרה מליארד שקל למדינה. "קיבלה תמורה הגבוהה בלמעלה מפי 4 מהתמורה ששולמה על ידה לחברה לישראל בגין אותו החלק, גם עובדות אלה הושמטו כליל ולא פורסמו בסרט המעוול".

סוגיה נוספת בגינה נתבע רוזנטל קשורה בפרסומים הדיבתיים בנוגע למכירת מניות החברה לישראל בבז"ן. לטענתם, פרסומיו של רוזנטל כי מכירת המניות בבז"ן ומהם משתמע, בין היתר, כי התובעים עשקו כביכול את הקופה הציבורית, ובכך כביכול "גזלו את המניות בבז"ן אשר לכאורה, מכח הוראות זיכיון כלשהו חלה עליהם, חובה מוחלטת שהיתה ברורה וידועה לכל, להעבירן לבעלותה של מדינת ישראל ללא תמורה, חינם אין כסף", כל זאת גרם נזק רב לשמם הטוב של האחים עופר והם הפכו מטרה לשנאה לבוז וללעג בקרב הציבור הרחב בישראל. ולטענתם, הסרט אינו מגלה לצופה את כלל העובדות אשר לו היו מוצגות לצופה, היו חושפות את האמת במלואה.

הסוגיה השלישית וכביכול החמורה בגינה נתבע רוזנטל קשורה לפרסום הדיבתי אודות חכירת האונייה על ידי בז"ן, "מהפרסום עלה כי התובעים ניסו כביכול לשלוח את ידם במחטף ובעורמה לקופתה של החברה הממשלתית בז"ן ולעשוק אותה ולגזול ממנה סכומי עתק שיסבו לקופת החברה הממשלתית נזקים אדירים בהיקף של 4,000 דולר ליום והכל במשך שנים רבות עד תום תקופת כלי השיט". בסרט של רוזנטל מרואיין החשב הכללי לשעבר, ירון זליכה, באומרו: "ממתי בז"ן קונה אוניות" ומוסיף: "ואז נחשפים הפרטים. מתברר שהאוניה כבר נחכרה על ידי בז"ן ב-19 אלף דולר ליום. ואז תשאלי, מה עושים עם האוניה? הרי בז"ן לא, כן חברת אוניות, מחכירים את זה לצד ג' ב- 15 אלף דולר ליום". במקרה הזה זליכה הצליח לעצור את הקומבינה...". לדברי האחים עופר בכתב התיבעה, כתוצאה מהצגת הדברים באופן הזה בסרטו השנוי במחלוקת של רוזנטל נגרם נזק עצום לתובעים, ומיותר לציין מה תגובות הקהל לקטע 'מרשים' זה בסרט.

בכתב התביעה נטען כי "בניגוד מוחלט לאמור בפרסום, בז"ן עסקה בספנות. בז"ן החלה לעסוק בהפעלת אוניות ב- 1999 ונהגה להפעיל בין 4-6 אוניות באופן שוטף". בנוסף לכך, "בדיון בדירקט' בז"ן לא הוצע להאריך הסכם חכירה במסגרתו יונצח ויקובע הפסד יומי לבז"ן בסך 4,000 הדולר היפוכו של דבר הוא הנכון: לדיון בדירקט' הובאה עסקה אשר עפ"י חוות דעת כלכלית..תצמח האפשרות לבז"ן להשיא לעצמה רווחים והכל תוך הפחתה חדה של דמי החכירה היומיים".

ביחס לתוכן הסרט קובעת התביעה: "פרסומים אלו כוללים פרסומים שקריים וכוזבים שאין בהם אמת ונכללות בהן עלילות קשות כנגד התובעים".