אין פתרונות קסם: מה נחוץ לסיום המשבר האירופי

בטורי האחרונים תיארתי את מצבם הבעייתי של הבנקים במדינות אירופה דרך שני מעגלים: המעגל הראשון, מדינות כגון צרפת וגרמניה, עם חשיפה ישירה גבוהה למדינות ה-Piigs (פורטוגל, אירלנד, איטליה, יוון וספרד, להן יחס החוב לתוצר מהגבוהים באירופה). השני, מדינות כמו בריטניה, אוסטריה ושוויץ, שחשיפתן הישירה למדינות ה-Piigs נמוכה, אך בעקיפין הן חשופות להן דרך מדינות המעגל הראשון. כתוצאה, חמש מדינות בגוש האירו יכולות לגרום לאפקט דומינו ולמוטט את כל אירופה.

כיצד ניתן למנוע תחזית אפוקליפטית זו? להלן מספר דרכים, חלקן נוסו ובחלקן יש צורך לעשות שימוש אגרסיבי יותר.

פתרונות מיידיים: הדפסת כסף
לא נעים, אך אין ברירה. המשבר ביסודו הינו משבר אמון. אם הבנק המרכזי של אירופה יאמץ במוצהר מדיניות רכישת של ממשלות גוש האירו (בדגש על מדינות ה-Piigs) בהיקפים גדולים יותר מכפי שנעשה עד כה, הן תתאוששנה ותשואת הפדיון עליהן תרד. מתכון זה נוסה בהצלחה בארצות הברית ואין סיבה להניח כי ייכשל כאן.

מהלך מעין זה יאותת למשקיעים שיש גב מאחורי אגרות החוב ויקל על מדינות אירופה לגייס חוב בעלות נמוכה יותר. כמובן, צריך להקפיד כי עם האוכל לא יבוא התיאבון. יהיה צורך להבטיח שהון זול יותר לא יגרום לממשלות היבשת לזנוח את תכניתן לצמצם את הגירעונות התופחים בתקציביהן. בהקשר זה, האמנה הפיסיקאלית החדשה המתוכננת באירופה תצטרך לקנוס מדינות שתשקולנה זאת.

רכישת נכסים רעילים
במקביל, יכולות הרשויות המוניטאריות לפעול יחדיו ולרכוש במישרין נכסים רעילים מהבנקים הבעייתיים. גם מהלך זה נוסה בהצלחה בארה"ב והממשל אף יצא נשכר ממנו. כך יפחת הסיכוי שבנקים ביבשת ימחקו נכסים רעילים בהיקף שיוליך לקריסתם.

פתרונות לטווח הקצר
תמחור נכסים רעילים: לא מתמטיקה פשוטה
רעיון זה נוסה בשני אופנים שונים, בארה"ב, בה הוא הצליח, ובאירלנד, בה נכשל. באירלנד הקימה הממשלה גוף בבעלותה המלאה, שרכש נכסים רעילים מהבנקים. בדרך זו, כל עלות חילוץ הבנקים המקומיים נפלה על משלמי המיסים האירים. בתוך ארבע שנים "הופתעו" האירים לגלות שהבנקים מכרו את אותם נכסים לממשלה במחירים מופקעים, ואין סיכוי שההוצאה תחזיר את עצמה. במקום שהבנקים יתמוטטו, המדינה עצמה כמעט והתמוטטה.

בארה"ב נוסה פתרון יצירתי יותר בשם "מכרז הפוך". הבנקים הציעו את נכסיהם הרעילים במכרז שוק פתוח במחיר שצריך היה להיות תחרותי מספיק כדי לעניין קונים, אך גבוה מספיק כדי למנוע מחיקות. כך הושגו שתי מטרות: ראשית, מימון הנכסים הרעילים בבנקים לא נפל רק על משלמי המיסים. שנית, הנכסים לא נמכרו במחירים מופקעים. המכרזים במקרה הזה לא חפים מבעיות, וגם בארה"ב הם לא היו הפתרון היחידי, אך להערכתי הם הפתרון הרע במיעוטו.

הלאמה: קורת גג לנצח?
דרך אחרת לפתור את הבעיה היא "פשוט" להלאים את כל הבנקים הבעייתיים באירופה, כפי שעשתה ארה"ב (וגם בריטניה). אולם, אם מצב הבנקים שהולאמו לא ישתפר, הממשלה תחזיק במניותיהם ותתמוך בהם זמן רב מכפי שתכננה ואולי אף מעבר ליכולותיה.

פתרון לטווח הבינוני- ארוך: עבודות דחף וסיוע ממשלתי
אחת הבעיות החמורות של אירופה מתמקדת בשוק העבודה. שיעור האבטלה ביבשת הינו דו ספרתי ובמספר מדינות הוא אף הגיע למימדים מבהילים, בפרט בקרב הצעירים. מנהיגי גוש האירו, בהיותם למודי ניסיון לגבי הסיכון שבאבטלה גבוהה באירופה, תומכים בתכנית צנע שלדעתם תצמצם את החובות בגוש האירו. אך תכנית זו לבדה לא תביא לפתרון המיוחל, שכן שורש הבעיה ביבשת הינו חוסר איזון בין המדינות השונות. תכנית צנע תוביל לירידה בתוצר, עלייה באבטלה וירידה בהכנסות הממשלות ממיסים בטרם יעלה בידה, אם בכלל, להפוך את היוצרות. לכן, דווקא הגדלת הוצאות הממשלה ויצירת מקומות עבודה תפעל, ולו זמנית, לעידוד הפעילות הכלכלית.

אם יש פתרונות, מה הבעיה?
גרמניה היא בעלת הבית באירופה. אם שואלים את הגרמנים, הפתרון האידיאלי למשבר בגוש האירו מצביע על מדיניות צנע בשאר המדינות בעוד גרמניה לא תעשה כן ואף תמשיך להתבסס על הייצוא כבעבר. לגרמניה היה עודף שוטף של 19.3 מיליארד אירו בסוף 2011 והם גאים בכך מאוד.

הגרמנים "מתעלמים" מכך שעודף זה הושג דרך הגדלת הייצוא לגוש האירו. לו ניאותו לצמצם עודף זה ולהתחיל לרכוש סחורות ממדינות אחרות בגוש, הייתה כלכלת היבשת מקדימה להתאושש. הם גם מתנגדים להליך של רכישת אג"ח ע"י הבנק האירופי המרכזי, מתוך חשש מהשלכות אינפלציוניות של התהליך. על הגרמנים להבין כי ללא תשלום מחיר כעת, גוש האירו יתדרדר ויגרור גם אותה למשבר חמור בהרבה. בינתיים, דומה כי האירופים, כהרגלם, טומנים ראש בחול ומנסים למשוך זמן.

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל