מי באמת זקוק לגז הטבעי שלנו? דווקא טורקיה, השכנה מצפון

באחרונה שבו ועלו לכותרות דיווחים על עניין הולך וגובר של גורמים שונים בטורקיה בכל מה שנוגע לרכישת גז מישראל. התבטאויות מפתיעות של סמנכ"ל כלכלה במשרד החוץ הטורקי, מיתאת רנדה, כי "הקמת צינור גז לטורקיה היא הדרך הטובה ביותר ליצוא גז ישראלי", ודברי מנכ"ל משרד האנרגיה, שאול צמח, כי "טורקיה יכולה לשמש עוגן לגז הישראלי" מבטאים, את מה שמבינים רוב בעלי העניין בסקטור: בעולם אידיאלי של שיקולים כלכליים טהורים, טורקיה הייתה יכולה להיות הקונה האולטימטיבי לגז הישראלי.

התחושה היא שבעולם המציאותי הסיכוי לכך קלוש. אבל מעורבותם של גורמים ממלכתיים משני צידי הים התיכון, ושל תאגיד טורקי מוביל דוגמת Zorlu, המחזיק כבר כיום ברבע מתחנת הכוח דוראד ושותף בתחנות הכוח אשדוד אנרגיה ורמת נגב, מצביע כך נדמה, כי אין מדובר כאן בלאו מוחלט - גורמים מדיניים וכלכליים בשני הצדדים מוכנים להתייחס לאפשרות במלוא הרצינות.

מדוע עם כן, מהווה טורקיה קונה כה מתאים? ראשית, האפשרות של יצוא חלק ניכר מהגז באמצעות צינור תת-ימי תמיד נחשבה כאחת האופציות המועדפות על נובל ושותפיה, הן מבחינת היעילות והן מבחינת העלות. בנוסף לכך, מבין מדינות אירופה והמזרח התיכון אין עוד מדינה שצומחת כמו טורקיה, מדינה נטולת מקורות אנרגיה שעוברת תהליך תיעוש מחדש מואץ.

טורקיה נמנית עם המועדון האקסקלוסיבי של מדינות ה-E7, שצפויות כבר בסוף העשור הנוכחי לעבור במצורף את כלכלות ה-G7. היא סובלת ממחסור מקורות אנרגיה ממשי, בניגוד לאירן השכנה, שמחזיקה בעתודות ענק של 151 מיליארד חביות נפט ו-1,169 TCF גז (מקום שני בעולם אחרי רוסיה).

טורקיה נשענת על ייבוא גז טבעי

צמיחתה של טורקיה נשענת בעיקר על יבוא גז טבעי. ב-2012 ייבאה טורקיה כ-92% של נפט הגולמי וכ-90% של גז טבעי. מצבה של המדינה, הכלכלה הקטנה ביותר מבין 7 הכלכלות הצומחות בעולם, דומה במידה רבה בתחום האנרגיה למצבה של המובילה בקבוצה, הלוא היא סין. לטורקיה, שמשמשת מרכז ייצור אזורי חשוב עבור מדינת אירופה המערבית, מיעוט מקורות אנרגיה זמינים. היא משקיעה מאמצים בהבטחת מגוון רחב של מקורות אספקה.

בדומה לסין, גם שרים וראשי חברות ממשלתיות מטורקיה תרים ברחבי העולם, ובפרט אצל השכנים במדינות המפרץ ובצפון אפריקה, בחיפוש אחר שיתופי פעולה שיבטיחו לארצם מקורות אנרגיה יציבים. נקודת דמיון נוספת בין טורקיה לסין, היא מדיניות חוץ בלתי תלויה, ולעתים בלתי צפויה, שמתאפיינת בפרגמטיזם רב והידוק קשרים כלכליים ומדיניים עם מדינות שנחשבו עד לא מכבר ליריבות היסטוריות.

חשוב לזכור, במשך למעלה משלושה עשורים השליכה טורקיה את יהבה על האיחוד האירופי וראתה עצמה כמועמדת ריאלית לשורותיו. כאשר זה לא קרה, גישת "הפרגמטיזם הכלכלי" הפכה לדומיננטית יותר. כעת נקלע האיחוד האירופי למשבר חוב, ומדינות הים התיכון שהצטרפו לשורותיו הן הנפגעות העיקריות.

טורקיה מנגד, הידקה את קשריה האזוריים עם נסיכויות המפרץ, אירן, מדינות צפון אפריקה ומדינות מרכז אסיה. למרות ויכוחים טריטוריאליים, היא הרחיבה את קשרי המסחר שלה עם שתי יריבותיה ההיסטוריות: יוון ורוסיה. בתוך כך, טורקיה עדיין נותרה חברה בנאט"ו, למרות חילוקי דעות עם ארה"ב בנושא אירן ועירק.

כך, הידוק הקשרים כלכליים עם טהרן התבטא בנתוני היבוא לשנת 2011: כ-50% מיבוא הנפט וכ-20% מיבוא הגז הטבעי הגיעו מאירן. בשנת 2012 קיבלה אנקרה מארה"ב מעין "פטור חלקי" מסנקציות על אירן, בתמורה להתחייבות לצמצם את הרכש בשנים הבאות בכ-20%.

הצורך לקצץ באספקת הגז הטבעי מאירן, התלות הרבה באספקת גז מרוסיה, העיכובים בבניית צינור הולכה שתוכנן להוביל כ-23 BCM גז מאירן לאירופה והביקוש הגובר לאנרגיה מבית, הפכו בשנים האחרונות לגורמים מרכזיים במדיניות האנרגיה הטורקית. בדומה למדינות אירופה רבות, טורקיה נשענת על יבוא של גז רוסי, המגיע אליה בצינור ה-Blue Stream התת-ימי (כ-23.5 BCM). כדי להפחית את תלותה ב"גזפרום" ומחירים צמודי נפט, הגדילה טורקיה את היבוא מאלג'יריה, אזרבייג'אן, קזחסטאן וטורקמניסטאן. בשלב זה, הגז הזול ביותר מגיע מטורקמניסטאן ועלו כ-10 ד' ל-mbtu, אך המחיר המשוקלל גבוה הרבה יותר.

נציין, כי מדיניות פיזור האנרגיה הטורקית כוללת השקעות באנרגיה אלטרנטיבית, לרבות אנרגיית רוח ותחנות כוח הידרו-חשמליות. בנוסף לכך, לטורקיה תוכניות לניצול פוטנציאל גיאותרמי שטרם מומש, ופעילות פוטו-ואלטאית באזורים הדרומיים. אך כל אלה הם טיפה בים מול הצורך בתוספת של אלפי מגה-ואט עד סוף העשור.

בעניין האנרגיה הגרעינית, טורקיה הולכת בכיוון ההפוך

בשעה שמדינות מתועשות מקבוצת ה-G7 דוגמת גרמניה ויפן הודיעו על נטישה הדרגתית של אנרגיה גרעינית בעקבות האסון בפוקושימה, נמצאת טורקיה בדומה לסין, דווקא בראשיתו של תהליך הפוך. הממשלה הטורקית התקשרה בשנת 2010 עם ממשלת רוסיה ובהמשך עם RosAtom הרוסית בחוזה להקמת כור גרעיני ב-Mersin שבדרום המדינה. טורקיה מחפשת שותפים גם להקמת כור נוסף באזור סינופ שלחופי הים השחור, ומקווה להשיג מימון מאמירויות המפרץ.

מזה כמה שנים, אנקרה מנהלת דיאלוג עם האיחוד האירופי בנושא, אך קיימת עמימות מסוימת וחששות ב-EU מהקמת כור באזור הסובל מרעידות אדמה רבות. מסמכי האיחוד העדכניים (אוקטובר 2012) בנושא מציינים את הצורך להגביר את מנגנוני הבקרה בתחומי בטיחות ובנושא פינוי פסולת רדיואקטיבית.

התהדקות הקשרים בין אנקרה לאמירויות, בייחוד לאחר ה"אביב הערבי", בולטת בשיתוף פעולה נוסף, מסורתי יותר, דווקא בתחום הפחם. באחרונה חתמה טורקיה על הסכמים לפיתוח פרויקט פחם ענק עם אבו-דאבי הנאמד ב- 12 מיליארד דולר, שצפוי להפיק 85 מיליון טון פחם בשנה.

יתר על כן, קשרי העבודה הטובים של טורקיה עם נסיכויות הנפט מסייעים לקדם את האקספלורציה מול חופיה ולמשוך את חברות הנפט המובילות למימיה הכלכליים. הידיעה שהתפרסמה לאחרונה בבלומברג ממחישה את נחישותה של טורקיה להבטיח לעצמה מקורות אנרגיה עצמאיים רבים ככל האפשר: בסוף 2012 עברה טורקיה את נורבגיה במספר אסדות הקידוח שפעלו בשטחה הימי. מספר האסדות אשר עמד על 26 ב-31 בדצמבר, טיפס בתחילת 2013 לפי נתוני משרד האנרגיה הטורקי ל-34.

ומה יש לה מבית?

לטורקיה רזרבות מוכחות צנועות יחסית של כ-8BCM גז טבעי וכ-284 מיליון חביות נפט. אך לפי נתוני ה-EIA האמריקני, יש לה פוטנציאל נוסף של כ-64 TCF גז פצלים (Shale), כאשר 15 TCF מכלל אלה עשויים להתגלות כברי הפקה. בעקבות התגליות בישראל ובקפריסין, בחרה חברת האנרגיה הטורקית הממשלתית TPAO ב-Exxon-Mobil ו-Shell להוביל את האקספלורציה במעגני אנטליה ו-Thrace.

בנוסף לכך, בטורקיה פועלים כיום שני מסופי קליטה של LNG (גז נוזלי): Marmara Ereglisli שממוקם ליד איסטנבול ו-Aliaga LNG שנמצא בים האגאי. ב-2011 הגיע רוב הגז הנוזלי מאלג'יריה (4.03 BCM ) וניגריה בהיקף 1.26 BCM. כעת מתנהלים מגעים מוקדמים בין טורקיה לקטאר בנוגע להקמה של טרמינל LNG נוסף בבעלות משותפת, שעשוי לשמש גם לאספקת גז לבולגריה ויוון.

בשורה התחתונה, טורקיה מתעלת באחרונה את רוב מאמציה לקידום כלכלתה. היא שואפת לבסס את מעמדה כ-Hub אנרגיה אזורי מרכזי, טרמינל שדרכו עוברים גז ונפט מהמזרח התיכון, הים הכספי ורוסיה - לאירופה. השקעתה בתשתיות ומיקומה הגיאוגרפי ימשיכו להעניק לה יתרונות כלכליים ומדיניים רבים. עם זאת, גם בתרחיש האופטימי ביותר, טורקיה תמשיך להישען על יבוא גז טבעי עוד שנים רבות. מבחינת סקטור הגז הישראלי, התקשרות בלעדית עם טורקיה כעוגן ייצוא יחיד טומנת בחובה הזדמנות משמעותית, אך גם סיכון, שנובע מתלות בלקוח מרכזי אחד. מאידך התקשרות עם טורקיה לצד פיתוח ערוץ יצוא נוסף לגז, דוגמת FLNG (פלטפורמה צפה לגז נוזלי), תיטיב עם שני הצדדים ותהווה דוגמא מרשימה לכלכלה רציונאלית.

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.