חרם ערבי או תירוץ? ההסכם של Shell וודסייד האוסטרלית

אנו התחלנו לעקוב מרגע שהאנליסט לוק סמית' המסקר את חברת Woodside בבנק CBA האוסטרלי, פרסם בסקירתו כי Shell Royal Dutch צפויה לצאת מהחזקתה בוודסייד (24%), על רקע חתימת הסכם לפיתוח מאגר ישראלי. הידיעה שזכתה לתהודה רבתי נוסחה בערך כך: "מכירת המניות נועדה למנוע אפשרות לחרם מצד מדינות ערב על ספקית האנרגיה האנגלו-הולנדית, בשל קשרים עסקיים עקיפים עם ישראל".

במשך כמעט שבועיים המשיכו הידיעות על הטלת החרם הערבי על וודסייד לתפוס כותרות, והאזכורים של הידיעה בבלומברג, רויטרס וגוגל עלו בקצב מסחרר. נציין, שככל שכדור השלג התקשורתי הלך ותפח, הבחנו כי כמעט כל הידיעות ציטטו מקורות ישראלים, וכי אף בית השקעות שמסקר את וודסייד Shell, לא הצטרף לדיון.

אם ניקח בחשבון, שמספר האנליסטים המסקרים את שתי החברות קרוב ל-40, וכי שווי ההחזקה של Shell ב-Woodside נאמד בכ-7 מיליארד דולר, השתיקה הרמה ביחס לנושא הייתה תמוהה למדי. הסיבה ש-M&A בהיקף שכזה לא זכה להתייחסות משום גורם אחר, נבעה לא מקשר של שתיקה, אלא מהעובדה שהסיפור לא היה חדש וגם לא סנסציוני.

האדישות של בתי ההשקעות נבעה בעיקר מהעובדה, ש-Shell מנסה להיפטר מהחזקתה בוודסייד האוסטרלית מזה שלוש שנים לפחות. כבר במחצית השנייה של שנת 2010 הפתיעה Shell את השוק האוסטרלי במכירה של כ-10% ממניות וודסייד בשווי של כ-3 מיליארד דולר, בשעה שהמשקיעים האוסטרליים ציפו לעסקה מסוג Asset Swap (החלפת נכסים). אותו מימוש הפיל את מניית וודסייד בכ-30%, אך Shell לא הסתירה את רצונה לממש גם את יתרת החזקתה בחברה. בשנת 2011 Shell הייתה קרובה לסגירת עסקה עםBHP האוסטרלית, שביקשה להרחיב את אחיזתה בתחום האנרגיה, אך העסקה לא צלחה.

בסקירתו טען לוק סמית' מ-CBA כי "בהתחשב במתחים הגיאופוליטיים וההשקעות המשמעותיות של Shell באזור המזרח התיכון, הוא צופה שחברת האנרגיה תמכור את החזקותיה במטרה להפיג חששות בקרב מדינות במזרח תיכון, שהחברה משקיעה באופן ישיר או עקיף בישראל. כמו כן הוא מעריך כי BHP האוסטרלית עשויה להתעניין ברכישת חלקה של Shell בוודסייד".

לאמיתו של דבר, Shell נמצאת מזה למעלה משנתיים בדיאלוג עם BHP בנושא מכירת החזקתה בוודסייד, ולא מסתירה את אי ההתאמה של וודסייד לאסטרטגיה העסקית שלה. גורמים אלה כוללים את סוגיית המיסוי של דיבידנדים הייחודי לאוסטרליה, והן העדפה מוצהרת לפרויקטים בהם יש ל-Shell שליטה או בעלות משותפת. הדבר ידוע היטב גם להנהלת וודסייד, שכבר בשנת 2011 הציעה לסייע ל-Shell במכירת ההחזקה.

נראה כי הטיעון שההסכם על פיתוח מאגר ישראלי מחולל חרם ומבריח את Shell Royal Dutch מחברת הנפט השנייה בגודלה באוסטרליה - אינו משכנע, בלשון המעטה. מקריאת עבודות ושיחות עם האנליסטים שמסקרים את וודסייד עלתה טענה אחרת לחלוטין: Shell מעוניינת לחסל את החזקתה בוודסייד מזה כמה שנים, והיא לכל היותר "תופסת טרמפ על העניין". יתר על כן, נראה כי הנושא אינו דחוף במיוחד ל-Shell, והמו"מ למכירת ההחזקה פשוט נמשך בציפייה לעיתוי המתאים.

אך אם לא מדובר כאן בניסיון להתנתק מוודסייד כתוצאה מהחרם הערבי, נשאלת השאלה, האם הדיווחים הנרחבים על כך, אכן משרתים את האינטרס הישראלי? לנו נראה כי לא כך הדבר. לעניות דעתנו קיים הבדל מהותי בין ההחלטה של Shell לא לפעול בישראל, לבין הפרסומים על החלטה להתפטר כתוצאה מלחץ חיצוני מהחזקה עקיפה בחברה שבוחרת לפעול כאן.

מי שעוקב אחר התנהלותן של חברות הנפט המובילות יכול לנחש בקלות, כי Shell לא מתכוונת להגיע אלינו בשלב זה, וקרוב לוודאי גם לא אקסון או שברון. לאותן חברות הסכמים ארוכי טווח עם האמירויות. הן השקיעו עשרות מיליארדי דולרים בפרויקטים חדשים במפרץ הפרסי. אמרנו גם לא אחת, כי ההחלטה להדיר רגליים מישראל מונעת בראש ובראשונה משיקולי כמות. לו היה היקף התגליות הישראליות נאמד במאות ולא בעשרות טריליוני רגל מעוקבים, ייתכן שהמוטיבציה להתגבר על המשוכות המדיניות הייתה עולה.
שאלת השאלות בסיפור הזה מבחינתנו קשורה דווקא למהימנותו. לא בטוח כמה הפצת הידיעה על מכירת ההחזקה של Shell בוודסייד האוסטרלית משרתת את האינטרס הישראלי, אבל זו כבר שאלה לדיון אחר.

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.