מחירי הנפט יורדים: יצוא אזורי בצינור עדיף ללא ספק על ה-LNG

במחצית הראשונה של אוקטובר נסקו חברות התעופה על רקע ירידת מחירי הנפט. במקביל, תעשיית בתי הזיקוק, למודת הסבל, רשמה לאחר שנים של דשדוש התאוששות במרווחים. מנגד, הלכה וגדלה בצידו השני של המתרס שורת הנפגעים, שהביטוי הכלכלי הגובר למאזן ההפקה העולמי היווה עבורה תמרור אזהרה לשנים הבאות.

רשימת הנפגעים והחוששים מהירידה החדה במחירי הנפט כוללת גורמים רבים ותעשיות משיקות. בראש הרשימה ניצבות אותן המדינות שהכלכלה שלהן נשענת על הנפט ובראשן: רוסיה, נורווגיה ומדינות המפרץ, ובנוסף אותן המדינות המשקיעות סכומי עתק בפיתוח משאבים ותשתיות, דוגמת ברזיל ואוסטרליה. גם חברות הנפט המובילות, חשופות כמובן לירידות, למרות הניסיון של חלק מהן לטעון כי ניתן לנתק כיום את שווי החברה מהשפעות המחזוריות - בתיאוריה אולי, אבל לא בשוקי ההון.

עם זאת, אחת התעשיות המאוימות ביותר כיום על ידי התפתחות זו היא תעשיית ה-LNG (הגז הנוזלי). זאת ועוד, האיום תקף באופן פרדוקסלי הן ביחס ליצרני הגז הנוזלי והן ביחס ללקוחותיהם. הסיבה לכך אינה בהכרח פונדמנטלית, אלא טמונה במאפייני התעשייה הצעירה יחסית, שמחירי הנפט הגולמי משמשים לה עוגן. סטיות התקן ותחזיות המחירים של הנפט מהווים בסיס לחוזים ארוכי טווח ולחישוביי כדאיות במימון הקמת המסופים.

כך, הירידה במחירי הנפט מסכנת כיום לא רק את עתיד הקמת הפרויקטים לייצוא של 49 מיליון טון גז נוזלי מארה"ב, שאושרו עד כה ע"י הממשל, אלא גם את הקונים בדרום מזרח אסיה המייחלים לבואם. זאת כיוון שמאז שחוזים אלו נחתמו ירד מחיר MMBtu גז נוזלי בכ-30%. קיים כעת חשש כי אם תימשך ירידת המחירים, חלק מהפרויקטים בשלבי תכנון בצפון אמריקה לא יקרמו עור וגידים. מכיוון שהמימון נסמך על חוזים קיימים, הסיכון הוא לשני הצדדים. חשוב לציין כי מבחינת הבנקים המממנים, הדגל האדום כבר הונף, ואם יגיע מחיר הנפט ל-70 דולר לחבית, הוא עלול לסמן הקפאה מוחלטת של פרויקטים רבים.

בשלב זה נראה כי החיר הנוכחי של כ-80 דולר לחבית, הוא מחיר שרוב מיזמי LNG הקיימים יכולים לחיות איתו, כאשר לפרויקטים הוותיקים יותר, שכבר כיסו חלק מהעלויות ההקמה, ישנו יתרון מובהק, בינתיים. מנגד, נראה כי פרויקטים יקרים במיוחד יתקשו לייצר אפילו ברמות מחיר הנפט הקיים. אם התופעה תתארך, ייתכן שנראה הוזלה גם בעלויות ההקמה.

עם כל זאת, אין ספק שפיתוח מסופים בצפון אמריקה יהפוך לתהליך קשה יותר בתקופה הקרובה. בתעשייה כבר מדברים על אפשרות של הסטת יעדי היצוא של גז אמריקני לאירופה, השואפת לצמצם את התלות בגז הרוסי. אולם עצם קיום החלופה, אינה תומכת בהעלאת מחירים.

נציין, כי מי שחשוף במיוחד לסכנה, היא תעשיית הנפט האוסטרלית בה פרויקטים בשווי של כ-170 מיליארד דולר נמצאים בשלבי הקמה ותכנון. כך, פרויקט הדגל של שברון, גורגון, שעלותו תפחה לכ-50 מיליארד דולר (50% יותר מהתכנון הראשוני), צפוי להתחיל את תהליך ההפקה ב-2015. במקביל, חברות כמו BG, שברון ו-וודסייד האוסטרלית נמצאות בעיצומה של הקמת שבעה מיזמי יצוא עתירי עלויות.

מיזמים אלה מאופיינים בדרך כלל בחוזים ל-20 שנה עם מחירי רצפה של 40-60דולרים לחבית LNG ומחיר תקרה של 80-110 דולרים. אין ספק, שאם תחזית מחירי הנפט תרד, חלק מהפרויקטים יתעכבו, שכן גם העלויות התפעוליות הגבוהות המאפיינות את התעשייה הזו עלולות להעיב על הרווחיות.

בשורה תחתונה וההקשר הישראלי
אין ספק, שאם נראה בשנים הקרובות רמות מחירי נפט של כ-80 דולרים לחבית יהיו לכך השלכות על תעשיית ה-LNG, שיתבטאו בירידת מחירי הספוט, עיכוב בפרויקטים וגידול בביקוש לפלטפורמות FLNG צפות.

בהקשר הישראלי, נראה היום בבירור כי ביטולו של מזכר ההבנות עם וודסייד פטרוליום בלוויתן, שיקף במידה רבה את הבעייתיות שמעיבה על תעשיית ה-LNG האוסטרלית.

מבחינת השותפים בלוויתן, העסקה היוותה אמנם סוג של גיאופוליטי, אולם, אין ספק שבמקרה של הצלחה, היצוא האזורי של גז טבעי מלוויתן, באמצעות צנרת למדינות שכנות, הוא עדיפה, כדאית וקלה יותר לביצוע. כך גם הקמת פלטפורמת ה-FPSO, ואולי בהמשך גם פלטפורמת FLNG (צפה) בלוויתן, עדיפה ללא ספק על הקמת תשתית מסוכנת ויקרה ביבשה.

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.