הניו-דיל של טראמפ לתעשיית האנרגיה

בסוף השבוע האחרון הושבע דולנד טראמפ לנשיאות בארה"ב, כנראה הנשיא השנוי ביותר במחלוקת שנבחר בתולדות ארה"ב. למרות חוסר הוודאות, והשינויים הכלכליים שמלווים כניסה של נשיא חדש, תעשיית האנרגיה האמריקאית מקבלת את המינוי בשמחה. על פי החזון של טראמפ, שהוצג במהלך קמפיין הבחירות, ארה"ב צריכה ליצור 'עצמאות אנרגטית' תוך ניתוק כל תלות בקרטל אופ"ק או בכל מדינה אחרת שעוינת לאינטרסים של ארה"ב, והגדלה מסיבית של ההשקעות בתחום האנרגיה.

בין ההבטחות הגדולות של טראמפ לסקטור האנרגיה ניתן למנות את ההבטחה לצמצום הרגולציה הפדרלית, קיצוץ בכוחו של ה-EPA (המשרד להגנת הסביבה האמריקאי), ביטול תכנית האקלים של אובמה ועידוד חיפושים ופיתוח של מאגרים חדשים על ידי פתיחה של שטחים יבשתיים וימיים פדרליים. בנוסף, טראמפ הצהיר כי הוא רוצה שארה"ב תהפוך ליצואנית נטו של גז ונפט ושייבוא הנפט לארה"ב ייפסק, במיוחד זה המגיע מקרטל אופ"ק.

יוסטון מחכה לטראמפ
על פניו, הצהרות טראמפ נראות מבטיחות במיוחד למפיקי הגז והנפט בארה"ב. אבל יש כמה דברים שצריך לקחת בחשבון בעת שמנסים להעריך את השפעות הצעדים שהממשל האמריקאי עשוי להוביל בהמשך להצהרות אלו.

נכון להיום, הרגולציה בתחום הנפט והגז, שנקבעה עוד בתקופתו של ממשל אובמה היא קלה ומקלה ביחס למדינות אחרות בעולם. כך שההבטחה של טראמפ לצמצם את הרגולציה הפדרלית ולצמצם את כוחו של המשרד להגנת הסביבה האמריקאי, לא תוסיף כנראה הרבה קידוחים ופרויקטים נוספים, מעבר לאלו שתוכננו בעבר. היכן ההבטחה להקלה רגולטורית יכולה לעזור? בעיקר בשטחים הפדרליים השונים שהן אדמות ציבוריות ושטחיים ימיים.

למרות שאיבדה את הבכורה של 'צרכנית האנרגיה הגדולה בעולם' לטובת סין, חשוב להבין כי ארה"ב עדיין נותרה מעצמה אנרגטית. קצת סדרי גודל להמחשה: צריכת האנרגיה של ארה"ב גדולה ב-40% מצריכת האנרגיה של האיחוד האירופי כולו. היא גבוהה מפי 5 מצריכת האנרגיה באפריקה כולה, פי 90 מצריכת האנרגיה בישראל ולמעלה מפי 3 מצריכת האנרגיה במדינה הנמצאת במקום השלישי ברשימה – הודו. לאוהבי טריוויה של אנרגיה כדאי גם להכיר מספר נוסף – למעלה מ-40% מצריכת האנרגיה בעולם מקורה בארה"ב וסין.

למרות משאבי הטבע האדירים שנמצאים בשטחה של ארה"ב, ארה"ב נאלצה באופן קבוע לייבא כמויות גדולות של אנרגיה. בשנות ה-60 של המאה הקודמת הצליחה ארה"ב לספק מהפקה מקומית 70%-80% מהנפט שנדרש לה, אך במשך השנים צריכת הנפט של המדינה זינקה, בעוד שמאמצע שנות ה-80 תפוקת הנפט המקומית בארה"ב הלכה וירדה, עד שבשנת 2006 רק שליש מהנפט בו נעשה שימוש בארה"ב הגיע מהפקה מקומית.

טראמפ ומהפכת הפצלים
באותה תקופה החלה מהפכת הפצלים בארה"ב שהשפיעה באופן דרמטי על הפקת הנפט והגז בארה"ב. ארה"ב הצליחה בתוך עשור להכפיל את קצב הפקת הנפט המקומי. למרות התמיכה מצד תעשיית הפצלים, ארה"ב עדיין תלויה במקורות חיצוניים לאספקת 40% מצריכת הנפט הגולמי שלה, כאשר יותר משליש מיבוא הנפט לארה"ב מגיע ממדינות אופ"ק. למעשה, בשנת 2015 מדינות אופ"ק (בעיקר סעודיה וונצואלה) סיפקו למשק האמריקאי כ-16% מהנפט הגולמי. בשורה התחתונה, בזכות מהפכת הפצלים ארה"ב כבר הורידה באופן משמעותי את יבוא הנפט ממדינות אופ"ק. היקף היבוא כיום המהווה מחצית מהכמות שיובאה לארה"ב בשנת 2008. עכשיו תחת ממשל טראמפ וההקלות הרגולטוריות הצפויות, בהחלט ייתכן כי התפוקה עוד תגדל.

חוזרים לפחם?
בנוגע לפחם, ממשל טראמפ מצהיר כי הוא יפעל "להחיות" את מגזר הפחם במדינה. יש להדגיש בעניין זה, כי למרות שצריכת הפחם במדינה ירדה בכ-30% מאז הגיעה צריכת הפחם בארה"ב לשיא בשנת 2005, מגזר הפחם לא ממש מת אף פעם בארה"ב. נכון לשנת 2015 ארה"ב הינה צרכנית הפחם השלישית בגדולה בעולם, ומפיקת הפחם השנייה בגדולה בעולם. בעניין זה נראה כי מדיניות טראמפ תתייחס בעיקר לביטול 'תכנית חשמל נקי' של ממשל אובמה. התכנית הייתה אמורה להביא לירידה של 30% בפליטות מגזר החשמל בארה"ב עד לשנת 2025.

לפני מספר חודשים פרסם מנהל המידע של מחלקת האנרגיה של ארה"ב (EIA) שתי תחזיות מפורטות למשק האנרגיה האמריקאי. תחזית אחת כללה את יישום תכנית 'חשמל נקי' של ממשל אובמה, והתחזית השנייה לא התייחסה להגבלות התכנית. על פי התחזית שאיננה מתייחסת להגבלות לתכנית אובמה ושנראית קרובה יותר למדיניות אותה יוביל ממשל טראמפ, היקף השימוש בפחם בארה"ב צפוי להישאר בעשור הקרוב ברמות הקיימות, והיקף השימוש באנרגיות מתחדשות צפוי לעלות בקצב מתון משמעותית מאשר ב"תכנית חשמל נקי".

כניסתו של טראמפ לבית הלבן משמעותה בשורות טובות עבור תעשיית הגז-נפט האמריקנית. תפוקת הנפט והגז בארה"ב גדלה באופן משמעותי משנת 2009, בלי קשר לממשל טראמפ, אך אין ספק כי הממשל החדש ימשיך לתמוך במגמה זו ויוריד חסמים רגולטורים ככל שניתן, תוך הקטנת התלות האנרגטית במדינות זרות ויצירת ביטחון אנרגטי שנשען על משאבים פנימיים. 

המחבר הוא אמיר פוסטר, מנהל מחלקת מחקר ואסטרטגיה באיגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז בישראל.

*אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.