הדרך של המשק הישראלי לעצמאות אנרגטית

ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל לוי אשכול אמר בשעתו כי "ארץ ישראל היא ארץ של סימנים. יש בה סימנים של נפט, סימנים של גז, סימנים של נחושת ועוד סימנים מעודדים רבים". היום נראה כי גם אישיות אופטימית כאשכול, אשר בין יוזמותיו העיקריות ניתן למנות הרחבה של חיפושי נפט בישראל ופיתוח משק הדלק המקומי, הייתה נפעמת מהיקף גילויי הגז עצומים של סוף העשור הקודם ותחילת העשור הנוכחי ומהעובדה כי ישראל נמצאת במסלול הישיר לעבר עצמאות האנרגטית.

עד שנת 2004 הסתמכה מדינת ישראל באופן מוחלט על יבוא מקורות אנרגיה - דלקים נוזליים ופחם. גילוי מאגר ים-תטיס בסוף שנות ה-90 של האלף הקודם והשלמת פיתוח המאגר בשנת 2004, הכניסו את מדינת ישראל לשלב חדש בתולדותיה. ישראל החלה לצרוך אנרגיה כחול-לבן. יחד עם זאת, משאבי הגז שהתגלו בישראל באותה תקופה היו מוגבלים ולא אפשרו הישענות רחבה מדי על גז טבעי כמקור אנרגיה. על מנת להגדיל את היקף השימוש בגז באותה תקופה, ישראל נזקקה למקורות נוספים והחלה לייבא גז ממצרים.

קפיצת המדרגה הבאה בדרך אל העצמאות האנרגטית הגיעה בשנת 2009-2010 עם גילוי מאגרי הגז האדירים תמר ולוויתן וגילויי הגז הנוספים שהגיעו בעקבותיהם. כמויות האנרגיה העצומות שהתגלו בשנים אלו הביאו להבנה כי הגז הטבעי עומד להיהפך למקור האנרגיה העיקרי והחשוב של מדינת ישראל.

מטמיעים גז, חוסכים כסף

גילוי הגז בישראל מאז שנת 2004, והליך הטמעת הגז לשימוש המשק הישראלי (תהליך שעוד נמצא בעיצומו) הביאו לחיסכון חסר תקדים בעלויות רכישת האנרגיה של המשק הישראלי. על פי הערכת משרד האנרגיה, החיסכון למשק הישראלי בין השנים 2004-2016 הנובע מהמעבר לשימוש בגז טבעי עומד על כ-48.4 מיליארד שקל. עיקר החיסכון נובע מהמעבר לשימוש בגז טבעי לצורך הפקת חשמל, חיסכון שעומד על כ-36.3 מיליארד שקל.

מעבר התעשייה לשימוש בגז טבעי, הביאה להפחתה משמעותית בצריכת המזוט והסולר ולחיסכון של כ-12.1 מיליארד שקל למשק. מספרים אלו אינם כוללים את התועלות המשקיות הנובעות כתוצאה ממיסוי רווחי חברות הגז ואין כוללות את הירידה הדרמטית בפליטת המזהמים וגז החממה שמביא אתו השימוש בגז טבעי. תועלות אלו מוערכות בעשרות מיליארדי שקלים נוספים לאורך השנים.

מעבר לחיסכון הכלכלי העצום למשק והתועלות הסביבתיות הרבות כתוצאה מהתפתחות משק הגז הטבעי הישראלי, הביא משק הגז הישראלי לקיטון משמעותי בתלות הרבה של המשק הישראלי במקורות אנרגיה זרים.

עד שנת 2004 ייצור החשמל בישראל התבסס כולו על מקורות אנרגיה זרים, כאשר כמעט שני שליש מהחשמל במשק יוצר באמצעות פחם מיובא והשאר באמצעות דלקים נוזליים מיובאים. בשנת 2003, שנה לפני שהחל השימוש בגז טבעי בישראל, היקף השימוש במשק בדלקים נוזליים בסקטור החשמל והתעשייה היה דומה להיקף השימוש שנעשה באותה שנה בדלקים בסקטור התחבורה. כן, אתם קוראים נכון, קרוב ל-40% מהשימוש בדלקים נוזליים במשק באותה התקופה לא היה קשור כלל ועיקר לתחבורה. התלות של המשק הישראלי ביבוא הנוזל השחור הגיע לשיא שהמשק לא הכיר מאז החלו לייצר חשמל בישראל מפחם.

הטמעת הגז הטבעי במשק הישראלי, הפסקת השימוש בתוצרי נפט בסקטור החשמל וצמצום מאסיבי של שימוש בנפט ותזקיקיו בתעשייה הכבדה, הביאה לירידה בצריכת הנפט במשק הישראלי. ומאז התחלת השימוש בגז טבעי ירדה צריכת תזקיקי הנפט במשק בכ-16%. כן, למרות שמספר כלי הרב בישראל צמח מאז החל השימוש בגז טבעי בכ-63% וצריכת הדלקים בסטור התחבורה עלתה בכ-32%, סך צריכת תוצרי הנפט במשק הישראלי ירדה.

תכנית ההתנתקות מנפט

למעשה, סקטור התעשייה וסקטור ייצור החשמל בישראל כבר נמצאים בשלב האחרון לקראת התנתקות מוחלטת מהתלות בנוזל השחור. מאז החל השימוש בגז טבעי ירדה צריכת הסולר והמזוט בסקטורים אלו בכ-70%, כך שנכון לשנת 2016 רק 7.5% מצריכת הנפט של ישראל מגיעה מסקטורים אלו, כאשר שימוש בגז טבעי מהווה כ-62% מתמהיל הדלקים לצורכי ייצור חשמל. נכון להיום ייצור החשמל מתזקיקי נפט כמעט ונעלם ושימוש תעשייתי בתזקיקים אלו צפוי כמעט ולהיעלם במהלך השנים הקרובות.

אז מה הלאה? אישור מתווה הגז ובעקבותיו ההחלטה על פיתוח מאגר לוויתן וההתקדמות לקראת פיתוח מאגרי כריש ותנין, מעמידים את המשק בפני סיטואציה בה לא היה מצוי מעולם וספק גם אופטימיסטים גדולים כלוי אשכול היו מאמינים שמדינת ישראל תגיע אליה ביום מן הימים. מדוע? עם פיתוח מאגר לוויתן, תשתית הפקת הגז הישראלית תהיה מסוגלת לספק למשק הישראלי את כלל האנרגיה הדרושה לכלל פעילות ייצור החשמל והפעילות התעשייתית בישראל. ולכן, מסוף שנת 2019 תוכל ישראל להגיע לעצמאות אנרגטית מלאה בסקטור התעשייתי ובסטור ייצור החשמל.

על מנת להגיע לכך ממשלת ישראל צריכה למלא את חלקה ולפעול להורדת הבירוקרטיה הרבה הכרוכה בפריסת תשתית החלוקה למפעלי תעשייה קטנים ובינוניים וכמובן להביא לאישור הממשלה את החלטת משרד האנרגיה לסגירת חלק מכושר ייצור החשמל הפחמי של מדינת ישראל. אישור החלטה זו הוא הבסיס להורדת השימוש בפחם ל-10% בלבד מכלל ייצור החשמל במדינה, כאשר יתרת ייצור החשמל תעשה באמצעות גז טבעי כחול לבן ופרויקטים מקומיים לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת. כאן המקום להדגיש כי השארת יכולת ייצור חשמל מינימלית מפחם נחוצה מטעמי גיבוי, אך יכולות הספקת האנרגיה המקומית של המשק הישראלי יבטלו הלכה למעשה כל תלות במקורות חיצוניים לסקטור התעשייה וייצור החשמל. 

מחכים לבשורה בתחום התחבורה

בנוגע לסקטור התחבורה, הסקטור היחידי שנותר חסר עצמאות ותלוי לחלוטין ביבוא של נפט גולמי ותזקיקיו, לצערי הבשורה מאחרת לבוא. שימוש בגז טבעי לצורכי תחבורה עשוי לחסוך כסף רב למשתמשים השונים וכמובן להקטין באופן משמעותי את פליטות המזהמים במרכזי הערים. בנוגע לסקטור זה העתיד עדיין לוט בערפל, כאשר נראה שמשרד האוצר עושה מאמצים כבירים להביא לעליית הבלו עבור גז טבעי לתחבורה לרמה הגבוה בעולם. אם כך יהיה, לא נראה כי הסבת רכבים לשימוש בגז טבעי תהיה רבה אם בכלל, וצרכני הרכב יאלצו להמשיך לשלם הון רב עבור השימוש בנפט המזהם. הקרב בנושא זה עדיין בשיאו, ואנו תקווה שבעתיד יגיעו בשורות טובות.

אז לרגל עצמאות 69 למדינת ישראל אפשר להגיד שמעולם לא היינו קרובים כל כך לעצמאות אנרגטית, ואנחנו בדרך הנכונה. המשק הישראלי נהנה בעקבות כך מירידה בעלויות האנרגיה, מהכנסות אדירות ממסים וקיטון חסר תקדים בפליטות המזהמים כתוצאה משימוש בגז טבעי נקי. יש עדיין אתגרים רבים בשביל להשלים את המהפך הזה, אך הכיוון הוא נכון, וצריך לפעול כדי שסקטור התחבורה הישראלי יקבל הזדמנות לביצוע מהפך דומה.

הכותב הוא אמיר פוסטר, מנהל מחלקת מחקר ואסטרטגיה באיגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז