הבן שילם לנוטריון וניסה לנשל את אחיו מהירושה - מה קבעה השופטת?

האם המנוחה ערכה ב-1993 צוואה שבה חילקה בשווה את רכושה בין שלושת ילדיה, אך ב-2018 כתבה צוואה חדשה שבה צייותה את כל רכושה לילדיו של הבן הצעיר. אחיו ערערו על הצוואה, אך הם בעצמם גם הוציאו 180 אלף שקל מחשבון האם ללא אישור
 | 
telegram

בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב התנהל באחרונה דיון מרתק שהציף שאלות כבדות משקל בנוגע לצוואות, רצון חופשי והשפעה בלתי הוגנת. הדיון נסוב סביב התנגדותם של שני בנים לקיום צוואה של אמם המנוחה - צוואה שנכתבה לטובת ילדיו של אחיהם הצעיר.

המנוחה, שנולדה ב-1932, נפטרה ב-2020 בהיותה בת 88. ב-1993, כמה שנים לאחר מות בעלה, ערכה צוואה שבה הותירה את רכושה לשלושת בניה בחלקים שווים. ואולם ב-2018, כשהיתה בת 86, חתמה על צוואה חדשה בפני נוטריון, ובה ציוותה את כל רכושה לשלושת ילדיו של הבן הצעיר בלבד, תוך שהיא מדירה את שני בניה האחרים ואת יתר נכדיה מהירושה. במהלך המשפט התברר כי מי ששילם לאותו נוטוריון היה הבן הצעיר.

לאחר פטירתה, הבן הצעיר מיהר להגיש בקשה לצו קיום צוואה, שהתקבל במהרה. כשגילו על כך שני האחים, הם פנו לבית המשפט בדרישה לביטול הצוואה. האחים טענו כי אמם לא היתה כשירה לערוך צוואה בעת החתימה עליה, ושאחיהם הצעיר היה מעורב בעריכתה באופן שפגע ברצונה החופשי של אמם.

כותרת ראשית

- כל הכותרות

במרכז הדיון עמדו כמה שאלות מהותיות: האם היתה המנוחה כשירה להבחין בטיבה של צוואה במועד עריכתה? האם היתה השפעה בלתי הוגנת מצד הבן הצעיר? והאם הנוטריון פעל כדין בעת עריכת הצוואה?

לאחר דיון מעמיק ובחינת הראיות, כולל מתן עדויות של מומחים רפואיים מתחום הפסיכיאטריה ורפואת העיניים, הגיע בית המשפט למסקנה שהמנוחה לא היתה כשירה לחלוטין בעת עריכת הצוואה. מומחה רפואת עיניים קבע כי בשל מצבה הרפואי של המנוחה, היא לא יכלה לקרוא מסמך כתוב במועד עריכת הצוואה. מומחה פסיכיאטרי קבע כי המנוחה היתה במצב נפשי וקוגניטיבי שגרם לה להיות חשופה להשפעה חיצונית, ולכן ייתכן כי לא הבינה באופן מלא את המשמעות של החתימה על הצוואה.

בנוסף, עלה חשד כבד בנוגע למעורבות הבן הצעיר בעריכת הצוואה. לטענת המתנגדים, הוא פעל להשפיע על אמו בצורה בלתי הוגנת, תוך ניצול מצבה הבריאותי הרעוע. בית המשפט מצא כי הראיות והעדויות תומכות בטענה זו, ואף קבע כי הנוטריון לא פעל בצורה מספקת כדי לוודא שהצוואה מבטאת את רצונה החופשי של המנוחה.

פסק הדין מציין כי, עקרונית, מערכת המשפט נוטה לכבד את רצונו של המת כפי שהוא בא לידי ביטוי בצוואה. עיקרון זה נשען על ההנחה כי הצוואה מבטאת את רצונו האמיתי והכן של המנוח. ואולם במקרה הזה, הראיות הצביעו על כך שהצוואה המדוברת אינה משקפת את רצונה החופשי של המנוחה, אלא היא תוצאה של השפעה חיצונית בלתי הוגנת.

השופטת אילוטוביץ' סגל הבהירה כי כיבוד רצון המת חשוב במיוחד, אך יש לבחון כל צוואה בקפידה כדי לוודא שהיא עומדת בכל הקריטריונים הנדרשים בחוק, ובעיקר שהיא משקפת את רצונו החופשי של המנוח. השופטת הוסיפה בפסק הדין שפרסמה כי בית המשפט יימנע ככל האפשר מלשנות או לבטל צוואה, אלא אם כן יוכח כי נפל בה פגם מהותי.

במקרה זה, פסק הדין היה ברור – הצוואה שנערכה ב-2018 בטלה, ויש לקיים את הצוואה הקודמת מ-1993, שבה חולק הרכוש בין שלושת הבנים בחלקים שווים. השופטת ציינה כי המתנגדים הצליחו להרים את נטל ההוכחה המוטל עליהם, והוכיחו כי הצוואה המאוחרת נערכה בנסיבות שאינן מאפשרות את קיומה.

בנוסף לשאלת הצוואה, נבחנה בתיק גם תביעה כספית שהגישו ילדיו של הבן הצעיר נגד שני אחיו, בטענה שהם משכו כספים מחשבון הבנק של המנוחה לאחר מותה ולפני שהתקבלה החלטה סופית על קיום הצוואה. בית המשפט קבע כי על האחים להשיב את הכספים שנמשכו, בסכום כולל של 180 אלף שקל.

פסק הדין חושף את המורכבות הרבה שבניהול מאבקים משפטיים על צוואות, בייחוד כשעולות שאלות בנוגע לכשרות המצווה ולהשפעות חיצוניות בלתי הוגנות. הוא מזכיר לכולנו את חשיבותו של עקרון כיבוד רצון המת, אך גם את הצורך להבטיח כי רצון זה מבוסס על החלטה חופשית ומושכלת.

במקרה אחר, הכריע בית המשפט העליון באחרונה במקרה שבו גבר שנפרד מאשתו דרש את הירושה שלה, מכוח צוואה ההדדית שנחתמה ביניהם, על אף שהאשה ערכה צוואה חדשה לטובת ילדיה בלבד. המנוחה והגבר נישאו זה לזו והביאו לעולם בן משותף. למנוחה היה זה ילד שלישי, שכן היו לה שני ילדים מנישואים קודמים. לפני 12 שנה חתמו בני הזוג לשעבר על צוואה הדדית, שלפיה אחרי פטירתו של הראשון יעבור הרכוש המשותף של השניים – הכולל גם את דירת המגורים – לשני, ואילו לאחר מות השני יעבור העיזבון לשלושת ילדי האשה בחלקים שווים. בשלב מסוים נקלעו היחסים בין השניים למשבר, ועקב כך הגישה האשה בקשה לצווי הגנה, תביעת גירושים ותביעה לפירוק שיתוף. בהמשך היא אף ערכה צוואה חדשה לטובת ילדיה בלבד, תוך נישול הבעל, אלא שבשום שלב היא לא הודיעה לו על ביטול הצוואה ההדדית. ואולם עוד לפני שהושלמו הליכי הגירושים, נפטרה האשה אחרי שניהלה מאבק ממושך במחלת הסרטן.

במקרה נוסף, הכריע באחרונה בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה במקרה שבו נדרש לקבוע מה גובר על מה - הסכם ממון או צוואה. בנותיו של גבר שהלך לעולמו הגישו תביעה בדרישה לנשל את זוגתו מירושתו, מכוח הסכם הממון שעליו חתמו השניים ב-2005. המנוח והנתבעת החלו לחיות יחד כידועים בציבור ב-2005. במאי של אותה השנה הם אף חתמו על הסכם ממון המחיל עליהם משטר של הפרדה רכושית. כעבור 18 שנה של חיים משותפים הלך בן הזוג לעולמו. בפברואר האחרון קבע בית המשפט, בהסכמת אלמנתו של המנוח ושלוש בנותיו, כי יינתן צו ירושה שלפיו ארבעתן תירשנה אותו בחלוקה של 50% לאלמנה ו-50% לשלוש הבנות. ואולם אחרי מתן צו הירושה הבנות התחרטו על הסכמתן לחלוק בירושה. למרות צו הירושה שניתן, במרץ האחרון הן פנו לבית המשפט בבקשה להצהיר עליהן בתור היורשות הבלעדיות של אביהן, ועל אלמנתו כמנושלת מהעיזבון שלו. לטענתן, הסכם הממון מתייחס למקרה של פטירתו של אחד מבני הזוג - מה שמוכיח שאביהן והנתבעת התכוונו לנשל אחד את השנייה מהירושה העתידית.

תגובות לכתבה(0):

התחבר לאתר

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חיפוש ני"ע חיפוש כתבות