גירש את אשתו מביתם כשחלתה - וערער על כך שנושל מצוואתה

אדם שחולה במחלה קשה, וזקוק לעזרה יומיומית, כולל מבחינה נפשית, רוצה להוקיר תודה למי שהיו שם בשבילו, תמכו ועשו הכל כדי להקל על סבלו. בדרך כלל הציפייה היא שמי שיעשה זאת יהיה בן או בת הזוג, אך במקרה שלפנינו בן הזוג בחר בדרך ההפוכה - ולאחר מכן מדרש גם לרשת את אשתו המנוחה, למרות מעשיו.

בפסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, נדונה פרשת ירושה סבוכה שבמסגרתה הבעל הביע התנגדות לצוואה המאוחרת של אשתו המנוחה. לטענתו, הצוואה הזו נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד אחייניה - ובזמן שלא היתה כשירה לצוות. השאלה המרכזית שעמדה במוקד הסכסוך היתה אם הצוואה, שנערכה ב-2017 ונישלה את הבעל מכל הרכוש של המנוחה לטובת האחיינים, נערכה לפי רצונה החופשי או בעקבות לחץ מצד האחיינים שלה. השופטת אפרת ונקרט הכריעה בסופו של דבר לטובת האחיינים, תוך שהיא מדגישה את העקרונות הבסיסיים של כיבוד רצון המנוחה - בייחוד לאור הנסיבות הקשות שהובילו להחלטתה.

בזמן שמצבה החמיר, נאלצה המנוחה לחפש דיור חלופי ותמיכה צילום: Istock

הסכסוך לא נולד בחלל ריק. לאורך השנים האחרונות לחייה של המנוחה, שהתמודדה עם מחלת ניוון שרירים קשה, חלו שינויים דרמטיים במערכת היחסים שלה עם בעלה. עדויות מהמשפט חשפו כי בשל היחסים המתוחים וההידרדרות במצבה הבריאותי, הבעל למעשה ביקש מהמנוחה לעזוב את ביתם המשותף ולעבור לגור במקום אחר. כך, בזמן שמצבה הבריאותי החמיר, נאלצה המנוחה לעזוב את ביתה ולחפש דיור חלופי ותמיכה. היא מצאה אותם אצל האחיינים שלה, שנהפכו למעשה לאחראים על הטיפול בה בתקופה הקשה הזו בחייה.

האחיינים סיפקו לאשה את התמיכה שלא היתה לה מבעלה

האחיינים, שהיו לצדה ברגעים הקשים שלה, הם אלה שליוו אותה לא רק מבחינה פיזית אלא גם מבחינה רגשית. עדים במשפט סיפרו כי המנוחה ראתה בהם את האנשים הקרובים לה ביותר באותה העת, וכי הם אלה שסיפקו לה תמיכה שהיתה חסרה לה מצד הבעל. כתוצאה מכך, ב-2017 בחרה המנוחה לערוך צוואה חדשה, שנישלה את הבעל מכל רכושה והורישה אותו לאחייניה בלבד.

הבעל, שהתנגד לקיום הצוואה המאוחרת, טען כי מחלתה של המנוחה פגעה לא רק במיומנויות התקשורת שלה, אלא גם בכושר השיפוט וההבנה שלה - דבר שהפך אותה לקלה להשפעה מצד אחייניה. לטענתו, "היא לא יכלה להביע את רצונה האמיתי", ולכן הצוואה לא משקפת את רצונה החופשי. הבעל הדגיש כי האחיינים "ניצלו את חולשתה ואת מצבה הרפואי הקשה", והשתלטו על החלטותיה באמצעות "לחץ והשפעה בלתי הוגנת".

לטענת הבעל, ניתן לראות בקלות את "מעורבות היתר" של האחיינים, שכבר בשלב עריכת הצוואה דאגו להיות לצדה ולתמוך בה פיזית ורגשית. הוא טען כי הצוואה משקפת את רצונם של האחיינים, שהשתמשו באינטימיות ובתמיכה שנתנו לה כדי לשכנעה להוריש להם את רכושה. הבעל ביקש מבית המשפט לדחות את הצוואה המאוחרת ולבצע את הצוואה הקודמת, שנכתבה ב-2004, ושבה דאגה לו המנוחה ושמרה על זכויותיו.

מנגד, האחיינים דחו לחלוטין את טענותיו של הבעל והדגישו כי לאורך שנותיה האחרונות של המנוחה - בייחוד כשמצבה הבריאותי הידרדר, הם היו היחידים שעמדו לצדה. הם ציינו כי מאז שעזבה את הבית המשותף, הקשר שלה עם הבעל ניתק כמעט לחלוטין, והם אלה שנהפכו למשפחה הקרובה שלה בפועל. עדויות שהובאו מצד שכנים ומטפלים אף חיזקו את גרסת האחיינים, שטענו כי "המנוחה היתה תלויה בנו לחלוטין", ונראה כי הרגישה חוב של הכרת תודה על התמיכה שקיבלה.

האחיינים גם טענו כי לא נקטו כל אמצעי השפעה בלתי הוגנים וכי המנוחה, למרות מצבה הרפואי המורכב, היתה בעלת יכולת הבנה מלאה לגבי תוכן הצוואה והשלכותיה. הם הבהירו כי הם לא התערבו בהחלטותיה, וציינו כי "מדובר בהחלטה אישית של המנוחה, שהחליטה להעניק את רכושה לאנשים שהיו קרובים לה באמת".

השופטת ונקרט בחנה את כל העדויות, המסמכים הרפואיים וחוות הדעת שהוגשו לבית המשפט, והגיעה למסקנה כי הצוואה מ-2017 אכן תקפה ומשקפת את רצונה האמיתי של המנוחה. השופטת ציינה כי "המנוחה הבינה היטב את המשמעות המשפטית של הצוואה החדשה", והוסיפה כי הצוואה נערכה מתוך בחירה ורצון חופשי.

"המנוחה בחרה להוקיר את מי שהיה לצדה"

השופטת דחתה את הטענות של הבעל על השפעה לא הוגנת מצד האחיינים, וקבעה כי "לא הוצגה ראיה מספקת לכך שהיתה השפעה כזו". היא אף הוסיפה כי היה זה הבעל שבחר לנתק את עצמו מהמנוחה ולגרום לה לעזוב את ביתם, ובכך יצר את הנתק בין בני הזוג. "העובדה שהמנוחה בחרה לשנות את הצוואה מצביעה על הבחירה שלה להוקיר את מי שהיה לצדה", ציינה השופטת, והוסיפה כי הקשר הרופף עם הבעל בשנות חייה האחרונות תמך בהחלטתה.

פסק הדין שפרסמה השופטת ונקרט מדגיש את העקרונות הבסיסיים של כיבוד רצון המנוחה - בייחוד כשיש נסיבות שמעידות על שיקול דעתה העצמאי גם כשהיתה במצב בריאותי קשה. ההכרעה מציבה גבול ברור ביחס לטענות על השפעה לא הוגנת כשלא קיימת הוכחה מספקת, ומדגישה את חשיבות הכיבוד של צוואה שמשקפת קשרים רגשיים אמיתיים שנרקמו בשנותיה האחרונות של המנוחה.

במקרה אחר, הכריע בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע לפני כחודש במחלוקת משפטית סביב זכאות לירושה בין אלמנתו הרשמית של מנוח לבין אשה שטענה כי היא הידועה בציבור שלו. התביעה שהוגשה על ידי הידועה בציבור הביאה לסכסוך משפטי סבוך הנוגע לזכויות בעיזבונו של איש עסקים שנפטר, כשעיקר הדיון נסוב סביב שאלת זכאותה של הידועה בציבור לרשת חלק מהעיזבון. המנוח, שהיה מהנדס ואיש עסקים מצליח, נפטר ב-2018 בגיל 69, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. במועד פטירתו הוא היה נשוי לאשתו מזה 45 שנה, כשלזוג נולדו שלוש בנות משותפות. ואולם במקביל לחיים המשותפים עם אשתו הרשמית, המנוח ניהל במשך 26 שנה מערכת יחסים זוגית עם המתנגדת – אשה שטענה כי היא היתה הידועה בציבור שלו. בעקבות פטירתו של המנוח, ביקשו האלמנה ובנותיה צו ירושה שיחלק את עיזבונו בהתאם לדין – מחצית לאלמנה ומחצית לבנות. מנגד, טענה הידועה בציבור כי יש להכיר בה כיורשת של מחצית מהעיזבון, בהתבסס על היותה בת זוגו של המנוח.