מסופי הנזלה וקליטת גז נוזלי: האם זו לידתה של זירת מסחר חדשה?

מי שעוקב בחודשים האחרונים אחרי ידיעות על תוכניות גרנדיוזיות להקמת מסופי הנזלה וקליטה של גז נוזלי ברחבי העולם, אינו יכול שלא לתהות, האם אנו צופים בלידתה של זירת מסחר מרכזית חדשה בתחום האנרגיה או בהיווצרותה של הבועה הבאה, שאת מחירה ישלמו בעוד חמש שנים בעלי המניות? זו גם הסוגיה המרכזית המעסיקה כיום את חברות הנפט הגדולות בהיערכותן לעשורים הבאים.

כיום, ישנה תחושה בעולם האנרגיה בקשר לגז הנוזלי, שאם אתה לא שם - אתה לא קיים. אלא שמדובר בהשקעה מצרפית בהיקף של כרבע טריליון דולר בארבע השנים הבאות לתעשייה, שרק עכשיו עיכלה את הגידול בהוצאות בעקבות המעבר למאגרים "הדוקים" פצלים, עומק, קידוח אופקי, עם כל המשתמע מכך בעלויות ההפקה.

בתעשיית הנפט, בה הפעילות הריאלית מתנגשת לעתים עם הפעילות הפיננסית, היו לא מעט בועות והתרסקויות. נזכיר רק את האחרונות שבהן: נפט במחיר של 150 ד' לחבית ערב המשבר העולמי, מכפילי שיא לאתנול, תמחור לא רציונלי לאנרגיות אלטרנטיביות לא בשלות, וגם תחזית מחירי הגז הטבעי לפני 5 שנים.

תופעת העדר או "הבהלה לזהב" חזקה במיוחד בצפון אמריקה, בשל אופייה המחזורי והצורך לרשום רווחי שיא בשנים הטובות של הסייקל, בדומה לתופעת הבנצ'מארק (מדד ייחוס) בשוק ההון. מאידך, לעתים דווקא החלוציות בתעשייה זו אינה משתלמת, בייחוד כאשר מדובר בחברות קטנות ובינוניות. קללת ה-Early Adopters בתעשיית הנפט מסתיימת לעתים בבור ללא תחתית של השקעות הון, שאינו בהכרח מספק יתרון תחרותי.

הדוגמא הבולטת לכך בעשור האחרון הן המניות של חלוצות ההפקה של גז מפצלים: CHESAPEAKE ,ANADARKO ו-APACHE, אשר נפגעו קשות ממחירי היצף הגז הטבעי בארה"ב. כעת נראה כי התופעה עומדת לחזור בהיקף גדול אף יותר. המתבונן מהצד ישאל, מדוע התעשיה שוב רצה כאחוזת אמוק לעבר מה שעלול להפוך לבועה הבאה? התשובה תהיה גם הפעם, הסיקליקליות ומשך חיי החוזים. אך למרות שמדובר בדינאמיקה שאופיינית לענף, קשה שלא להרים את הגבה אל מול מבול ההערכות, הדוחות והסקירות המוקדשות לעתיד ה-LNG בעשורים הקרובים.

נציין כי רוב התחזיות מדברות על השקעה גלובאלית בהיקף של כ-230-300 מיליארד דולר עד שנת 2018. אך עם זאת, היקף השקעת ההון הצפוי אינו מרתיע בינתיים את השחקנים המובילים בתעשייה, אם כי מעורר חשש רב אצל המממנים. אגב, באומרנו שחקנים, הכוונה לא רק לחברות, אלא גם למדינות, וכאן נכנסים שיקולים אחרים.

להלן כמה מספריים כדי להבין את מימדי התופעה
בגלל היעדר מסחר גלובלי מוסדר בגז נוזלי, קיימת שונות אדירה במחירי הגז בעולם. יחידת MMBTU של גז נוזלי נמכרה השנה ב-16-19 ד' בדרום מזרח אסיה וב-10-11 ד' באירופה. מנגד, MMBTU של גז טבעי מקומי נמכר בישראל למשל בכ-5.3 ד' ובארה"ב בכ-3.5 ד'. בעקבות נתונים אלה, אין זה מפליא כי היבואנים, בעיקר בדרום - מזרח אסיה, חולמים על מסופים שיביאו אליהם גז במחירים אירופים. מנגד, החזון של היצואנים הוא כמובן לשמר את רמת המחירים הנוכחית באסיה, ואם ניתן, לייבא אותה לאירופה. אלה חלומות לגיטימיים עבור כל צד. אלא שאנו מאמינים כי הכלכלה מביאה בסוף להתכנסות מחירים. זאת בהנחה, שהגז אכן יהפוך לסחורה גלובאלית סחירה ומשונעת בדומה לנפט.

כבר היום קיימים בעולם כ-225 מסופי LNG פעילים. הבולטים שבהם הוקמו בנסיכויות המפרץ ובאוסטרליה בהובלת חברת רויאל דאטץ'. בנוסף לכך, כ-23 מסופי הנזלה נמצאים בשלבי הקמה שונים במדינות אפריקה, ברוסיה, מלזיה אוסטרליה, אירן ועוד, ולכולם טווח הגעה לשוקי אסיה. לפחות עוד 12 מסופים נמצאים בשלבי תכנון מתקדם.

האם זה מעט או הרבה? האם החשש מפני עודפי היצע מוצדק?
התחזיות הקיימות מדברות על שוק של 200 מיליון טון גז נוזלי בשנת 2015, שצפוי להכפיל את היקף המסחר עד 2021 - זה בצד הביקושים. בצד ההיצע, אם אכן התוכניות ייצאו לפועל, עשויים להגיע לשוק כ-800 מיליון טון גז נוזלי ב-2021. ברמה המסחרית לא ניתן לממן מסופים ללא תזרים עתידי מוכח. אבל לא כאשר מדובר במדינות.

כידוע, המהפכה במפת הביקושים הגלובאלית לאנרגיה כבר הפכה את סין ליבואנית הגדולה של נפט, ובעתיד גם של גז. מנגד הפכה ארה"ב למפיקה מובילה, בינתיים בעיקר לשוק המקומי. שינוי זה מעורר חשש עמוק בקרב מדינות המייצאות גז, ולצידו שאיפה להבטיח חוזים ארוכי טווח עם סין, יפן, דרום קוריאה ועוד.

כדוגמא, רוסיה. תקציב המדינה שלה נשען במידה רבה על יצוא האנרגיה. היא אישרה לאחרונה באופן בהול כניסה אסטרטגית נרחבת לתחום ה-LNG, ובמקביל עשתה מאמץ להביא לידי סיום משא ומתן בן עשור עם סין על אספקה סדירה של כ-38 BCM בשנה באמצעות צינור טרנס-סיבירי חדש.

אירן, הנתונה לחרם ומאוימת מהתקדמותן של רוסיה וקטאר המתחרות, מנסה בכל מעודה לקדם את GECF - פורום יצואניות הגז - ולהפוך אותו לאופ"ק החדש. במקביל, בצידו השני של האוקיינוס, מתחרות מדינות רבות על מעמד האב אזורי למסחר בגז. עם המתמודדות נמנות סינגפור, סין , דרום קוריאה ואוסטרליה. חזון האב, מתדלק גם תקוות למסחר פיננסי (בדומה להנרי האב בארה"ב) ומאיץ להערכתנו במידה רבה את ההשקעה במסופים.

לנו קשה להאמין שרגולציה גלובאלית מחמירה תאפשר התפתחות של מסחר פיננסי חדש בגז נוזלי במתכונת של המסחר נפט. לעניות דעתנו, זו גם סיבה חזקה נוספת, להסתכלות המפוכחת של הבנקים על השקעות הענק בתשתיות ההנזלה. על אף שהביקוש בסופו של דבר יגיע, והמציאות קרוב לוודאי תצנן חלק מהתוכניות, הקמת מסופים היא לא תמיד האופציה הכלכלית המועדפת, הן לקונים והן למוכרים.

ובהקשר האקטואלי, קשה להאמין כי המציאות האזורית תאפשר היקף יצוא מלא מלוויתן באמצעות צינור לטורקיה ומצרים. מבחינה כלכלית אין ספק שזו האופציה העדיפה.

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.